בוקר טוב יקיריי
תחת הרושם של הדיאלוג הארוך עם אביה אני כותב
אני מרגיש כל כך רווי ומלא ממנו
שכנראה ריקושטים מהפוסט הקודם ימשיכו לכאן.
מדהים אותי כל פעם מחדש איך אני רואה דברים
ואז חוט אחד מוביל אותי לכיוון אחר
ולמסקנה אחרת.
והראיה משתנה
תובנה מצטרפת לתובנה
ואני כבר לא בטוח בנחרצות שלי
אני לא מנסה לעורר שוב את הויכוח על השיר של אלתרמן
אני סתם נדהם לגלות אפשרויות אחרות
נוספות בפרוש של השיר
שקצת מראה גם עלינו כאנשים שופטים
או אם למרכז את העניין - עלי כאדם
אני ממהר להחשיב את עצמי כאדם שמקבל כל אדם באשר הוא
משתדל לא לשפוט אף אחד
לא לקבל אף אחד כמובן מאליו
ובעיקר להשתדל לא לחטוא בחטא היוהרה
אני לא מושלם you know
וגם לי "מתפלט" (בירושלמית-בורח לי ) מידי פעם
"לשפוט אנשים"
לחטוא במחשבות רעות עליהם
ואני מדבר גם על אנשים מכאן וגם בחוץ
תראו
האשה הזאת בשיר
מאוד קל לבקר אותה כסמרטוט
בראיה ראשונה או בקריאה ראשונה של השיר כל חולשותיה מתגלות
אבל פמה בתגובה למעלה בפוסט הקודם
אמרה ישר שהיא לא מסכימה עם הניתוח ולה מתגלית האשה כחזקה
היא לא הרחיבה בתגובתה
ולצערי הניצוץ אצלי לא נדלק
רק כשאביה הרחיבה את התגובה
ונוצר דיאלוג מלא ושלם
הבנתי
ובאותו עניין ובקטע של ה"שפיטה" אני רוצה להוסיף ולומר כמה מילים על כמה אנשים יקרים כאן
אני לא ממש רוצה להביא דוגמאות ספציפיות
כדי לא להביך אותם במחמאות (אני מניח שעל מי שאני מדבר
יוכל לזהות את עצמו בדברים מה גם שלאחת מהן כתבתי בבוקר
חלק מהדברים )
ולכן אומר כך:
ואני אכתוב רק בגוף ראשון (אתם צדיקים גמורים..זה רק אני )
לפעמים אנשים מגיבים אלי תגובות שונות
לרב התגובות חמות כמובן
במשך הזמן אני מתחיל לקבל כעובדה את התגובות האלה
משהו שהוא מובן מאליו
חלק מהנוף
ואני מגיב ועובר הלאה
לפעמים התגובות אוטומטיות
וכאן מתחיל חטא היוהרה
אני מפסיק לשים לב
אני מתחיל להעביר סוג של ביקורת על חלק מהתגובות (בלב..בלב..)
והיום תפסתי את עצמי
שדות אח שלי (שאם לא אכפת לו אני מתחתן איתו מחר...)
העיר את עיני בלי ידיעתו
הוא לימד אותי (בלי ידיעתו כאמור ) להכיל את כולם
לתת לכולם בלי הבדל מקום בלב הענק שלו
אני מניח שזהו חלק מתהליך
שאני חשבתי שעברתי
והצלחתי בבחינה של עצמי
מסתבר שכנראה יש עוד איזה בחינה או שתיים...או עשר
או שהן לעולם לא מסתיימות ואולי טוב שכך
כלומר זה משהו שהולך איתי כבר כמה זמן
הרגשתי משהו שהוא לא נכון לי בתגובות שלי
הארה חברים מגיעה בדרך כלל במכה אחת
משום מקום
אין לה קשר לזמן
למציאות כזו או אחרת
נותנת "זבנג"
מעירה
מטלטלת
והמראה שאני מצהיר חזור והצהר
שהיא משמשת אותי בכתיבה שלי כאן
כנראה הייתה זרוקה כמה ימים הצידה
מהאופוריה של חגיגות השנה
מהכמות המטורפת של התגובות בפוסטים האחרונים
כנראה תפסתי סוג של "תחת אופורי"
ושדות(בלי ידיעתו כאמור)
לקח את המראה
ניקה אותה קצת ואמר(לכאורה) אולי נחזור להשתמש בה..אהה
מה דעתך?
הסתכלתי היום בבוקר במראה
אביה החזיקה אותה בשבילי מול הפנים
קרוב
בלי לעזוב
בלי לתת לברוח
וראיתי שאני שופט אנשים
וראיתי שיש לי עוד עבודה לעשות
כל הכבוד לחגיגות השנה
אבל נחגוג
ויאללה לעבודה
אין דרכי קיצור.
רציתי גם להתייחס לפוסט של חברה שלי אמל"ש
אבל לא נערבב שמחה בשמחה
אני מציע ללכת לקרוא קצת אצל אוסנת חברה שלי
ואצל ליידי סנו
שתי נשים אמיצות
שללמוד מהן דבר או שניים על החיים זו זכות גדולה
ותמיד אפשר למצוא תובנות מדהימות אצל שדות
ואם אפשר לעזור לדיתי ברעיונות להביא למודעות
בעיה מרגיזה שהיא נתקלה בה
ובסוף אם יש לכם כח וזמן
12 צעדים מתקרבת לסוף הסיבוב הראשון שלה
כמה מילים יחזקו אותה
זהו..חברים
עוד יומיים מסיבת סיום השנה
אתם מוזמנים בהמוניכם...
ותודה שהבאתם אותי עד הלום
ותזכרו
שום דבר
אבל שום דבר הוא לא מובן מאליו..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
