בלילה ההוא ניסיתי למצוא מישהו שיחליף אותי בתורנות של למחרת

אני לא ממש זוכר אם הצלחתי אם כי לא סביר שהברזתי

דבר אחד הוא לעזוב בפתאומיות את הקיבוץ

אבל לא יעלה על הדעת  להשאיר את חדר האוכל ללא תורן..

באוגוסט 1971 הגענו למרום גולן שהייתה כולה בת 3 ומשהו שנים

רב האנשים היו אנשים צעירים ואנחנו רק הורדנו את ממוצע הגיל

מהר מאוד הבנו איפה נמצאת ההתרחשות האמיתית  למרות שהיינו עירוניים שזה מקרוב יצאו מבית אמא אבא.

אחת הדמויות הראשונות שפגשנו בקיבוץ  הייתה זו של סדרן העבודה

וזאת יש לדעת: במרום גולן של השנים הראשונות לא היו אטרקציות מבחינת מקומות עבודה

היה מיון תפוחי אדמה שאליו קמת למשמרת ראשונה ב3 וחצי בבוקר,נסחב טרוט עיניים לנקודת האיסוף בחדר האוכל כמובן,שותה במהירות קפה ראשון של בוקר ומוסע אחר כבוד בעגלה רתומה לטרקטור למשמרת הראשונה

היה גידור וסיקול בשלחין,עבודה שוברת גב וידיים שגם אליה היית צריך להשכים קום

והיית מתמלא אבק ונפצע בידייך העדינות  בצ'יק צאק

לחילופין היית צריך לעזור להעביר צינורות השקייה כמו שכבר כתבתי כאן

והיו עבודות בתוך המשק

חשמליה,מסגריה,נגריה,נוי ועוד כהנה וכהנה

ההיי לייט של העבודות היה עבודה בבקר שהיא לא הייתה בסביבת הקיבוץ אלא מי שעבד היה צריך להרחיק לשטחי הבקר  בדרום רמת הגולן

והייתה עבודה בחדר אוכל ואליה עוד נחזור היו סמוכים ובטוחים...

קיבוצניק מזוהה בכמה דברים,אבל הוא הכי מזוהה עם בגדי העבודה הכחולים שבעיקר אומרים:

אני איש עבודה,אני מייצר תוצרת,אני תורם לקיבוץ ואני חס וחלילה לא בטלן

אם במקרה היה לך יום חופש באמצע השבוע כדאי היה  לך להצמיד לדש בגדך איזה פיתקית שאומרת את זה... כי אם היית נכנס לחדר האוכל בבגדי שבת אללה יוסטור היו מייד מתייחסים אליך כעבריין צמרת,כעלוקה על גבות החברים וכאיש לא יצרני..

נחזור לסדרן העבודה?

סדרן בעבודה של הקיבוץ היה איש חכם,במקום להתעסק ישירות עם גחמותיהם של ילדים בני 18 שזה עתה עקרו מביתם הנוח שבעיר אל קיבוץ שכוח אל ברמת הגולן הוא מינה את מי שבעיניו נראה אחראי ורציני מבני הגרעין לסדרן העבודה של הגרעין

אמר לו מידי יום איפה הוא צריך אנשים ולאילו ענפים והשאיר בידי סדרן העבודה של הגרעין את הקטע של להתמודד מול האנשים

לא,זה לא הייתי אני לשמחתי

בגיל 18 הייתי ילד  לא בשל,די עצלן,שלא ממש הבין את מהו הקיבוץ והייתי שם בגלל "החבר'ה"

שום אידיאולוגיה של התיישבות בשטחי ארץ ישראל המשוחררת

מכאן תבינו גם שההתייחסות לעבודה כערך עליון לא הייתה בראש מעייני

כל ערב הייתה פורצת מלחמה עולמית בין סדרן העבודה לבין חברי הגרעין

הוא היה תולה במקום בולט במגורים שלנו את סידור העבודה שהיה מנחית לו סדרן העבודה של המשק

ותמיד היו אנשים לא מרוצים

אבל אי אפשר היה לעשות הרבה

סדרן העבודה של המשק סרב בצדק מבחינתו להתערב בשיבוץ

המדריך מטעם המשק סרב לפגוע באוטוריטה  של סדרן הגרעין

ומי שנדפק היה אנחנו,אבל הרבה ברירות לא היו

3 ארוחות כחוק היו בחדר האוכל

ארוחת הבוקר הייתה אהובה עלי בגלל האפשרות לעשות סלט חתוך דק דק

לאכול חביתה טובה ולקנח בכוס קפה

ולבדוק מה קורה

מי קם,מי הבריז מי נדפק במקום עבודה קשה..

בצהריים היית רואה את האנשים מאובקים,יגעים,אוכלים מהר כדי לחזור לעבודה ולסיימה

ורק בערב היה הופך חדר האוכל לזירת התרחשות אמיתית

למקום של "לראות ולהראות"

אם תרצו,סוג של שדרות רוטשילד

אני זוכר הכנות קדחתניות ,כל ערב

מתקלחים,מתלבשים,מתייפיפים(כולל נסיון נואש לסדר את השיער באבו עגילה)

ומתזמנים את הכניסה לחדר האוכל

לא מוקדם מידי כדי לא להיות ראשונים ולסיים את הארוחה לפני שההתרחשויות מתחילות ואם זאת להגיע בשעה סבירה כדי לתפוס מקום טוב באמצע ואגב לעולם לא עם הגב לכניסה !

מי הטיפש שיושב עם הגב לכניסה מי?

איך תראה מי נכנס?

איך תעקוב אחרי הבלונדה ששמת עלי עין? ועוד כהנה וכהנה

למשך שעה וקצת חדר האוכל בשעת הערב היה הופך לזירה מרכזית של התרחשות

שם גם היו סוגרים עניני מזכירות דחופים,שלא לדבר על עניני סידור עבודה ושמירה

ואחכ היינו הולכים לחדרים על מנת לשוב יותר מאוחר לחדר האוכל לערב שיחה או סרט

לפני טרום עידן האולם המיועד לשירה ולסרטים

כבר אמרתי שחדר האוכל בארוחת ערב בעיקר היה מקום מרכזי בו כולם פוגשים את כולם

כולם בוחנים את כולם

מוכרים את כולם ומרכלים כמובן

וכבר סיפרתי לא פעם על ההרגשה של חייל קרבי שנכנס לחדר אוכל הומה אדם

עם המדים החמוצים מזיעה עם נשק קצת מאובק

ועם הוא מגיע עם חגור קרבי אז בכלל הוא נהפך לאטרקציה

רגעי התהילה קצרים כי אחכ הוא צריך לכבס את המדים והוא הופך מהר מאוד לעוד פרצוף שעובר בחדר האוכל בין עבודה לעבודה

בשלב מסויים של השהייה שלי בקיבוץ לא הסתדרתי במקומות העבודה שהוצאו לי

 כאן היה קשה מידי,כאן היו צריכים קישורים שלא היו לי

לכאן לא הייתה לי פרוטקציה להגיע ועוד ועוד

במאמר מוסגר ובגאווה לא קטנה  אומר שזיהו אצלי גם שם את הצד המארגן והמפיק

ושלחו אותי לקורס רכזי תרבות של קיבוצים

אני לא זוכר כמה זמן נמשך הקורס אבל כשחזרתי הפכתי להיות באופן רשמי רכז התרבות של מרום גולן ואם חשבתי שזה יהיה עיסוקי הבלעדי ,טעיתי..

זה היה עיסוק צדדי בעיני מזכירות הקיבוץ

ונשלחתי אחר כבוד לעבוד בחדר האוכל

לא עבודה מסובכת (יש מנואל שגורם לך לתקתק את העבודה)

צריך לסדר את חדר האוכל לפני כל ארוחה,להוריד מהשולחנות  אחריה את המפיות מלח פלפל ומה שהחברים שכחו),כל חבר מוריד הרי את המגש שלו ומביא בעצמו לשטיפה,אוי לאחד ששוכח לעשות זאת !)

אחכ לשטוף עם הרבה מים את חדר האוכל ואחרי שמתייבש לסדר אותו לארוחה הבאה

הבעיה שאחרי כמה ימים בסוג העבודה הזה ,המוח מתייבש לך

אתה לא מרגיש שאתה תורם למאמץ

ולמרות שאתה עובד במקום נוח לכאורה

לא יורד עליך גשם,השמש לא מכה על ראשך,אתה מנשנש כמה שבא לך

לאט לאט אתה מרגיש שזה לא זה

ואתה מנסה להעביר את התחושה לסדרן העבודה אבל  בתקופה הזאת כולם מסודרים בעבודות קבועות ורק מתי מעט לא מצאו את מקומם

אז מה, תוציא מישהו קבוע בפלחה רק כי לטליק נמאס לעבוד בחדר האוכל?

כשאתה בחור צעיר בן 21-22 דמך חם והעולם פרוס לפניך אתה לא רואה בעבודה בחדר אוכל של קיבוץ שכוח אל את פסגת חלומותיך המקצועיים

ניצלתי את קשרי בירושלים וסידרתי לעצמי עבודה כעוזר צלם בחברת הפקות שעבדה  עבור הטלויזיה הישראלית

וככה,באישון לילה בחורף של 1975 ארזתי את חפצי המעטים,צררתי את זכרונותי

נפרדתי מחברי שעדיין נשארו,דאגתי למחליף לעבודה בחדר האוכל של למחרת

ונעלמתי אל תוך הלילה האפל של רמת הגולן בלי להסתכל אחורה

אפילוג

את הקיבוץ השארתי ללא רכז תרבות

החברים היו די בהלם

כעסו עלי

רצו שאחזיר את הכסף שהשקיעו בקורס רכזי תרבות והצהירו שאוי לי אם אדרוך על אדמתם

עברו שנתיים או שלוש עד שהגעתי שוב אחרי שהחזרתי את הכסף של הקורס ואחרי שהוכשרה חזרתי לביקור

אנשים הבינו את הצעד שעשיתי אם כי לא את דרך העלמות הם הבינו שקריירה  בהפקות סרטים עולה "במקצת" על קריירה מזהירה ככל שתיהיה כתורן בחדר אוכל:-)

שאר חברי הגרעין שנשארו עזבו גם הם

א.טבע בכנרת

מרום גולן גדלה התרחבה וחדר באוכל בו חיפשתי את נעורי האבודים לפני כמה שבועות עת הייתי שם , גם הוא כבר עומד בשיממונו

החברים כבר לא מתבקשים לחדר האוכל,כל אחד אוכל בביתו

חדר האוכל הפסיק להיות שדרות רוטשילד ,עכשיו הוא סתם מקום גדול שירד מתהילתו...

אבי געזונט,אני סיימתי פוסט שבת מיוחד לבקשתה של איקיוויזי

תהיו טובים ורגישים

עוד דבר קטן,עוד 100 ומשהו כניסות אני ב100 אלף ! פליז שימו לב ומי שיכול לצלם לי אני ממש אודה לו או לחילופין להסביר לי איך עושים זאת

שוקראן עלקום