בצהריים,השתחררתי

ישבתי באוטו לא רחוק מהכניסה למתחם בית החולים תל השומר

מחכה שזוגתי תקנה את התרופות אותן אני צריך לקחת

ברדיו,התחיל השיר המדהים הזה של חוה אלברשטיין "חד גדיא"

ישבתי באוטו,אמצע הצהריים ופתאום התחלתי לבכות

בהתחלה ניסיתי להשתלט על הבכי,אחכ אמרתי למה בעצם?

ישבתי באוטו,הגברתי את הקול של הרדיו,חוה אלברשטיין נתנה בחד גדיא המיוחד כל כך שלה ואני ישבתי ובכיתי.

אחכ הגענו הבייתה

אני מאוד חלש עדיין,דלקת הראות לא עברה אבל הסכימו להמשיך את הטיפול בבית

תובנות,הארות,הערות ומחשבות כאלה ואחרות  על מצבי הבריאותי יגיעו לכאן בימים הקרובים

אני לא יכול לשבת הרבה עדיין ולכן מן הסתם לא אוכל להגיב כרגע

אני מודה וזו מילה קטנטנה על התמיכה שקיבלתי מכולם,כאן,בעבודה,במשפחה,מעבר להרים ולמדבר ומעבר לים

אני מודה על הטלפונים,פלאפונים,SMSים,מיילים ותפילות שנישאו לבריאותי

זהו

מה זה בן אדם,ואיזה אושר שהוא מוקף באהבה

תודה מכל הלב