מידי פעם,בא לי לכתוב כל מה שעולה לי לראש בלי להתמקד בנושא אחד.

אתם ודאי מבינים את זה

תרגישו חופשי אגב להגיב רק על מה שבא לכם.

לפני כן,עניין טניס קטן,מאריה שארפובה לקחה לפני כמה דקות את אוסטרליה,מה שהיה די צפוי לפי הכושר שהיא גילתה באליפות הזאת

תיכף יתחיל המשחק של רם וארליך

אני לא אצפה בו ברציפות כי  לא אעמוד במתח...

אתמול התקשר אלי חברי הטוב א'

וסיפר לי שפגש חבר משותף שלנו וההוא סיפר לו על כמה חברים משותפים מירושלים.

את החברים המשותפים מירושלים פגשתי בפעם האחרונה לפני שנתיים וחצי בבת מצווה של בתי וגם אז לא ממש ישבנו לשוחח,

אתם יודעים,בת מצווה,אתה לא פנוי לשיחות נפש וכאלה

אבל שמחתי לראות אותם

והנה עברו להם שנתיים וחצי בהם לא דיברנו.

יש סוג של חברים שאתה לא צריך "לתחזק" את החברות איתם מצד אחד

ומצד שני אם עוברים עליהם דברים,אתה לא יודע

ולמרות שאתה אוהב אותם והם יקרים לך,אם אתה לא בקשר קבוע,לא תדע.

רגע,אני רוצה לסתור את מה שאמרתי כרגע:

זו קלישאה לא נכונה לומר שלא צריך "לתחזק" חברויות ישנות.

נכון המרחק,הזמן והעיסוקים גורמים לנו להתרחק

אבל  כשיש אנשים שהם יקרים לך,זה לא תרוץ.

ואני לא מאשים את עצמי או את ג' בהזנחת הקשר

אני רק אומר  שאין דבר כזה שלא צריך לתחזק חברויות כי הם שמה ממילא.

צריך,ודאי שצריך

אז א' האיר את עיני בקשר לג' שאיתו לא הייתי בקשר שנתיים וחצי,בעיקר על בעיות בריאות שלו ושל אישתו.

מיהרתי כמובן להתקשר  ודיברנו,ודיברנו

ופתאום  הרגשתי שהוא חסר לי לעזזאל.

ויש לנו עבר עשיר ביחד

רק שהוא נשאר כל השנים בירושלים,אני עברתי לתל אביב ואתם יודעים,החיים מגלגלים  אותך(שזה אגב תרוץ די מטומטם ללמה הקשר לא נשמר)

לא משנה כרגע מה הבעיות הבריאותיות שלו ושל אישתו

צעירים הרי אנחנו לא נעשים והזמן שעובר לא חוזר

מן קלישאות כאלה אבל קלישאות נכונות לעזזאל

אולי צריך להתנער מרבצנו לעיתים תכופות יותר ולעשות משהו בעניין שמירת קשר עם אנשים שאנחנו אוהבים

כי יום אחד הם ילכו,ואז למי תדבר? ללמפה?

פתאום עבר לי החשק לכתוב אסוציאציות חופשיות

אבל אני מוכרח לשתף אתכם בדבר נוסף שבו נזכרתי אתמול.

כל יום שישי בערב,ערוץ 1 נותן את התוכנית של חיים כהן,השף

"שום פלפל ושמן זית" ובתכנית יש פינה של הילה אלפרט המדהימה שמטיילת בארץ ומגלה מקומות .ואתמול היא הייתה באיזה מקום בזכרון יעקב.

זכרון יעקב תמיד מחברת אותי לבנימינה ולימים שביליתי שם בילדותי.

ואתמול נזכרתי וסיפרתי לזוגתי שהיינו מגיעים לשם בחופש הגדול

הבית הגדול של ה. ושל ל. היה תמיד מוגף תריסים כדי שתישמר קרירות בתוכו,

המרפסת הגדולה שפונה לחצר האחורית הייתה משורגת בגפנים מעל

והיה ריח של ברווזים..

היינו נכנסים לבית החשוך למחצה,תמיד הוא היה נורא שקט

בעיקר באמצע היום כי כולם עבדו בפרדס או בכרם

והייתי עושה מן טיול בחדרים השקטים בבית הגדול של ה.

ואז מבחוץ היא הייתה קוראת לי שאבוא לאכול

ואני לא אהבתי את האוכל שלה(לומר את האמת,הייתי אכלן קטן מאוד) ואני זוכר שכל פעם שהייתי מסרב לדבר מאכל היא הייתה מסתכלת עלי בסוג של צער ואומרת : בסוף יהיה לך ברי ברי(עם סגול ב-ב)

אני לא זוכר אם היא הסבירה לי אי פעם מה זה ברי ברי

אבל אני לא התרגשתי..

הייתי נכנס למטבח ,חותך פרוסה עבה מהלחם השחור והטעים שהיה להם שם,מורח ריבת אוכמניות שהיא הייתה מכינה ויושב לחכות ל,י. ול,ר. שיחזרו מהשדה.

או הולך לצד השני של הבית להציץ לילדה השכנה ע. שהייתי מאוהב בה.

כשהייתי מתעייף מההמתנה הייתי בוחר את אחד החדרים הקרירים בבית של ה.

והולך לנמנם על אחת הספות

עד היום אני זוכר שהיו להם כריות בגדלים שעד אז לא ראיתי,כריות ענקיות עם ציפה לבנה עם ריח של כביסה

והייתי מניח את הראש,שוקע בהם ונרדם אל החלומות של  ילד בכיתה ו'...

צריך לחזור למשחק של אנדי ויוני..

שבת טובה שתיהיה לכולנו