אני אוהב את השקט שיש בבית בבוקר של שבת

אני קם לפני כולם,עושה לעצמי כוס נס קפה,שותה ובודק מיילים,קורא פוסטים מענינים שאני "תופס" בדף הראשי של ישרא,בודק את מיקומי

בטבלת בלוגים פעילים (טוב השבוע זה לא ממש חוכמה כי ביומיים שהייתי במסגרת המומלצים זכיתי לכמעט 3000 כניסות לבלוג ),אחכ מגיב למי מהמינויים שלי שהעלו פוסט ולאלה שהגיבו אלי ואז מסתכל מסביב לראות מה אני יכול לקדם בעבודות הבית בלי להעיר אף אחד.

אז כבר הוצאתי כביסה מהמייבש,לא שמתי עדיין כביסה חדשה חדשה  מכיון שרעש המייבש מעיר את השכנה שחדר השינה שלהם נמצא די קרוב לחדרון שם נמצאים מכונת הכביסה והמייבש שלנו (לצערנו מאז השיפוץ אין לנו חבלי כביסה ולא רק זאת אי אפשר לשים חבלי כביסה כי הגישה לצד השמאלי של מה שהייתה פעם מרפסת המטבח הפכה למקלחון ואין גישה החוצה,צריך לבדוק אפשרות למצוא סולם גבוה ולקשור את חבלי הכביסה מבחוץ,עד אז אני מייבש במייבש וברור לי שזה זולל יותר חשמל אבל אין לי עדיין ברירה)

אגב שיפוץ,ביום שני לפני שבוע ,שנה אחרי שהחל השיפוץ הגיע הקבלן ביחד עם פועל  לתיקונים האחרונים אותם הוא סחב כל כך הרבה זמן

ועשה אותם סוף כל סוף כולל הוצאת המזגן הישן מחזית הבית והעברתו לזבל.

מה שנשאר לסוף זה החלפת 3 מרצפות  סדוקות במטבח,רק אחרי שהוא יחליף אותן הוא יקבל את שאר הכסף ובקצב הזה ,זה לא יקרה בקרוב.

אחכ עשיתי  מדיח עם הכלים של ארוחת הערב של אתמול

תשמעו,מדיח זו אחת ההמצאות  שאני לא מפסיק להתפעל מהן,לא מבין איך עד עכשיו לא הבנתי איזה מדהים זה כשיש מדיח.

פשוט תענוג ואחכ לראות את כל הכלים נקיים והמטבח מצוחצח עושה טוב בלב.

אחכ  הכנסתי לתנור את הטבית שדודה שולה מביאה בכל פעם שתורנו לארח אותה (פעם בשלושה שבועות היא מתארחת אצלנו לסוף שבוע כדי שלא תישאר לבד,זה קצת ניג'וס,אבל  יש בזה גם יתרונות וחוץ מזה  היא עושה כל כך טוב לילדים שזה שווה.

בעיקרון אני לא מת על טבית,אבל חלק מהילדים אוהבים את זה אז שיהיה לא כפת לי

בסביבות 10 אפעיל את המייבש ואייבש כביסה צבעונית שעשיתי אתמול,אין לחץ כי הילדים בחופש והם לא צריכים חולצות בית ספר למזלי,אבל אני לא יכול לראות שמפלס הכביסה גבוה מידי. מפריע לי בעיניים...

אני מוכרח לומר כמה מילים על תוכנית הטלויזיה הינשופים בערוץ 8:

את ינשופים מנחים כמה אנשים ואני רוצה להתייחס לתוכנית אותה מנחה בקביעות רוגל אלפר עם אנשים קבועים

יש דוק קבוע של זכיכות דעת והתנשאות בתוכניות אותן הוא מנחה,הפאנל הקבוע שמונה את העיתונאי אורי משגב את הצייר והסטיריקאן יאיר גרבוז את  ניר כחלילי, מישהי בשם איילה ועוד שני עיתונאים שעוסקים במוזיקה ,הפאנל הזה קוטל הכל.

אז נכון שזו זכותם אבל הדרך שבה הם עושים את זה מרגיזה

זה כאילו הם מסתכלים על הכל  מגבוה ולכאורה הכל רדוד הכל שטוח ורק מי שהוא נחשב אוטוריטה תרבותית לכאורה (כמו יהושע סימון למשל שנבחר לא מכבר למנהל  של מוזיאון בת ים,בחירה גאונית לדעתי וטוב שסימון לקח את  המינוי ולא דחה אותו בגלל ה"תל אביביות" שלו או בגלל מה יגידו)

אז לסימון הם מתייחסים בסוג של הערצה אבל על התקליט החדש של שלמה ארצי או על תוכנית כמו דה וויס הם יורדים ולא תמיד בצדק.

מזל שמישהו שם הבין  והפנים את החשיבות העצומה שיש לבחירתה של נסרין קדרי באייל גולן קורא לך

זה לא מובן מאליו מ2 סיבות:

זה לא מובן מאליו שמישהו בתוכנית הזאת יסתכל ולו בזווית עינו בתוכנית כמו של אייל גולן מפאת "הנומך התרבותי " לכאורה לדעתם

וזה לא מובן מאליו שהם יבינו שם את החשיבות התרבותית שלא קשורה לקונצנזוס אליו הם רגילים לבחירה בזמרת מסוג נאסרין קדרי.

האמת  שגם רב הישראלים אם תורשה לי מילת ביקורת לא כל כך מבינים את החשיבות הזאת ורע מזה בכלל לא מנסים להקשיב לסוג המוזיקה הזאת ופוסלים אותה ישר כי הם לא שומעים מוזיקה מזרחית.

באותו עניין כדאי מאוד לקרוא את הטור של יהודה נוריאל ב7 לילות של ידיעות על אהובה עוזרי,איזו מוזיקאית ענקית שהיא ואיך הרבה שנים היא קוטלגה כמוזיקאית שעושה מוזיקת קסטות ולכן הייתה הרחק מחוץ לקונצנזוס התרבותי

עוזרי היא מוזיקאית מזרחית מסוג אחר לגמרי,אי אפשר להשוות אותה לאף זמר מזרחי שמסתובב היום בשטח

וכדאי מאוד אגב  לשמוע ביוטיוב זמרים כמו זהר עזרא,עובדיה חממה,אבי בן עיון דקלה ועוד כהנה וכהנה זמרים שעושים מוזיקה מדהימה ביופיה

והם לא ממלאים לא את נוקיה ולא את קיסריה וטוב שכך אולי.

מרץ מסתיים מחר, ביום שישי הבא כבר ליל הסדר ואנחנו עושים את ליל הסדר אצל אחותי ברחובות ביחד עם כל האחים והאחיות ובני ביתם,

אחרי כמה שנים שלא כולם חגגו ביחד וצפוי כיף אדיר,באמת,אני בדרך כלל לא אומר את זה על ליל הסדר

אני צריך עדיין לבדוק מי יעשה גפילטא פיש  ואני מקווה שלא יהיו פקקים.

בלי קשר:

כנראה שהפועל קטמון כבר לא תעלה השנה ליגה,יותר מידי הפסדים וכנראה בכל זאת הם לא בשלים לליגה לאומית,לא אלמן ישראל,יחכו עוד שנה

ילמדו מהכשלונות וינסו בשנה הבאה

אזור חיכו 23 שנה בליגה ב' ועכשיו חסר נצחון במשחק מול שעריים והם בליגה א'

אני סיימתי,תיהיו טובים

תרשו לי לכתוב מכתב גלוי לאביבית:

ברכות אחותי,העונה הזאת של האח הגדול  הייתה כולה בצלמך ודמותך,

מעולם בשום עונה לא קיבלה אף משתתפת זמן מסך כה ארוך כמו שאת קיבלת.

ולו היית מתנהלת בתבונה (מה שחסר לך ברמות קשות אחותי) היית מגיעה מן הסתם לגמר וגם מנצחת אותו ביד קשורה לאחור.

יש לך גם מזל גדול שהצלחת להשתחל לעונה הזאת,הרביעית,

תארי לעצמך שהיית נבחרת לעונה השניה של האח הגדול,עם סער שינפיין ואלירז.

אילן רבינוביץ הפסיכיאטר היה קופץ עליך כמוצא שלל רב והיית מולעטת בכמות כזאת של כדורים  שסוסים פראיים לא מקבלים וודאי לא עומדים על רגליהם לאחר מכן

היית יוצאת מהבית ישר לאשפוז.

כי הרי  בשבילו ,בשביל רבינוביץ' היית כחומר ביד היוצר,את לחמניה טריה וחמה לפסיכיאטרים כמוהו

כמות הבכי הצחוקים ההזויים שהשקעת בעונה הזאת לו היו מתרחשים בעונה ההיא היו גורמים לך לגור בחדר האח הגדול ולא בבית עצמו

התנהלת בשום שכל אביביתוש,המעברים האלה  מגבר לגבר,האמירות האלה אני מתה עליך,אתה הגבר היחיד בשבילי שעליהן הצהרת לארבעה גברים שונים בפרק זמן כזה קצר,הוציאו אותך  די שרלילה ולא אמינה

הריב עם יאנה  שהיה גם באשמתה לא הועיל לך וההצהרות כאילו יש לך חברים ערבים הוציאו ממני וודאי מרבים אחרים פרצי צחוק בלתי נשלט

מה היה לך דחוף להתעסק ביחסים (ההזויים לכשלעצמם צריך לומר) בין יאנה וקותי?

ואיפה בדיוק פגשת את החברים הערבים האלהכמו שהצהרת שיש לך ?

בגלינה? בתור למספרת היוקרה בשבתך  שעות על גבי שעות  עבור תוספות השיער המגוחכות?

ומה פתאום את מציינת בנשימה אחת שיש לך גם חברים רומנים? מה את רוצה מהרומנים?  בעיניך הם בדרגה נחותה שאת מציינת את מוצאם?

וההצהרות האלה שאת כה בודדה וקשה לך ואין לך חברים בבית היו בשביל לקבל יותר אהדה מהציבור אבל ראינו איך תמיר מקדיש לך זמן,סער מוותר לך על הצ'ופרים שלו ושרי מחבקת אותך ומנחמת אותך כל הזמן האחרון.

מי שהגיע כמעט לדרגת הפאאטיות שלך אגב היה במפתיע קותי

אבל הוא עלה לגמר ועשוי לצערנו גם לנצח וזה מראה איזו עונה עלובה זו הייתה.

הסתכלתי  בעונה הלא נגמרת הזאת בעיקר כי היו צחוקים שלא היו בעונות קודמות

צחקתי כמו שלא צחקתי  גם מתוכניות בידור אמיתיות ואת היית הגורם לכך (הסצינה ברפת עם השיר אבא שבכית את עצמך למוות ואת צבי שר לך אחכ את השיר אמא בחוסר הבנה מוחלט ושוב בכית הייתה  מצחיקה ברמות שלא נראו על מסכינו הרבה זמן)

נכון שעכשיו לפחות, ב5 ימים שנותרו עד הגמר את תהיי הצלחה מסחררת בחוץ,תרוצי מהשקה להשקה,תתראייני בכל כלי התקשורת (חוץ מידיעות אחרונות,אני בטוח שמשפחתך שמרה לך על הכתבות בידיעות) ותהיי אחולשקשוקה סלב.

אבל קחי כמה דקות אביבית,תסתכלי בארץ נהדרת שאני בטוח שהקליטו לך ותראי איך נראית בתקופה הזאת שהיית סגורה בבית האח הגדול

עלמה זק'  עשתה אותך  כל כך טוב שיש מצב שתבכי בכי ארוך אל איך שהצגת את עצמך החוצה

ותצטערי על הרגע שהחלטת להכנס

אני שמח שהלכת,לא הגיע לך לזכות במיליון,הצרה שאני לא רואה  כמעט באף אחד שנמצא עכשיו בבית ראוי למיליון

קותי שפן שמפחד איך הוא נראה בחוץ,ולא מוכן לעשות צעד שיראה כאילו הוא חובר לאומת האיסלם אללה יסעדקו

הוא יודע מאיפה הוא בא ולאן הוא חוזר,בית שמש לא סולחת  לטעויות:-)

טמיר זקוק לעזרה פסיכיאטרית דחופה ואני לא חושב שמישהו שהוא לא בשר ולא חלב גם אם הוא נורא טוב לב מגיע לו לזכות

שרי דהויה,יאנה  הזויה כמעט כמוך וזה משאיר אותנו עם סער

לסער  נצטרך להקדיש פוסט נפרד

הפוסט הזה מוקדש לך כמו שהאח הגדול הקדיש לך את רב העונה כי זיהה פוטנציאל, רק שהפוטנציאל שהוא זיהה לא הספיק לך אביביתוש עד הגמר הוא לא הספיק מסתבר אפילו ל170 סמ' של שיער

הספר האומלל עם מסיכת השלג שעבד 6 שעות על 150 סמ' קרס  ודאי בגלל המילמולים האינסופיים שלך,פרקי תהלים שקראת לו באוזן

וסיפורי תחת כהנה וכהנה והוא המסכן לא יכול לדבר ומשום מה לא הבנת את הסימנים שעשה לך להרגיע

אז אפשר להאשים אותו שהוא לא סיים את העבודה?

אביבתוש,מילה אחרונה,קשה לי להאמין שצבי יחכה לך,היה לו אינטרס ברור להיות בן זוג שלך בבית אבל גם הוא במוגבלויות שלו הבין שאם מיררת את חייו בבית ומה שיקרה בחוץ זה כאין וכאפס מה שהיה לו בבית

אז למה שיחכה?

יאללה,מספיק,צריך להתרכז במי שנשאר

בלי קשר

תודה גדולה גדולה לכל המברכים,חיממתם את ליבי,היה לנו  יום נישואין נהדר והחגיגות כאמור טרם הסתיימו

למי שיש בעיה לשייך פוסטים לנושא החם שיודיע ושיהיה סבלני

יש תקלה מתמשכת שמנסים לפתור,גם אני עצמי לא יכול לשייך

תיהיו טובים

אז זהו,היום אנחנו חוגגים 20 שנות נישואין

האמת שמטה החגיגות תכנן חגיגות גרנדיוזיות ,ממש צפון קוראניות מביך לומר שכללו מצעד צבאי,טקס חלוקת פרסים ,מטס,משט,נשף למוזמנים מרחבי העולם,מלכים רוזנים אצילים,מלכות ונסיכות וליונל מסי כמובן על שטיח אדום שבצידו זיקוקין ועוד כהנה וכהנה שכיות חמדה

וגם אנג'לינה ובראד שהסכימו לכבד את  הארוע בדרך לקונגו  או לאיזה מקום שנוכחותם דרושה אנא עראף

ועוד כהנה וכהנה ארועים שיציינו את היום החשוב הזה,

אבל אתם יודעים חגיגות כאלה עולות הרבה כסף,מכבידות  על התקציב

ואנחנו צנועים שכמונו אומנם קיבלנו ערבויות ממשלת ארה"ב,אבל ויתרנו עליהן לטובת יצור כיפת ברזל ומכיון שבסוף תמיד הציבור סופג את העלויות של החגיגות האלה הוחלט במועצת השלטון העליונה לצמצם וגם לפזר את הארועים על פני יותר מיום אחד,כי אחרי הכל אולי היום יום השנה אבל  אפשר לפרוס את החגיגות לכמה ימים,רחוקים צריך לומר זה מזה כדי לא להכביד :-)

ועכשיו ברצינות:

התוכניות היו  גדולות ,כיאה  לחגיגה מהסוג הזה שראוי לציין אותה אבל  העובדה שאני לא עובד כבר 3 וחצי חודשים מצריכה להיות ריאלים.

אשר על כן אנחנו נלך עוד מעט לארוחת בוקר+מסאג' מפנק בבית מלון בתל אביב

ואת ארוחת הצהריים במסעדת רפאל שאליה התכוונו ללכת (ותודה לכל אלה שנענו והמליצו על מסעדות מצויינות) בהמשך היום נדחה ליום אחר בחודש הבא.

מה שחשוב יותר לומר שהתאריך הזה הוא ציון דרך,אתנחתא ,להסתכל איפה היינו  ואיפה אנחנו עכשיו.

הכרנו בשנת 1991 בבליינד דייט , הזוי מאין כמותו,חברה משותפת חשבה שנתאים וקישרה ביננו.

הימים היו ימי מלחמת המפרץ הראשונה,אני גרתי בתל אביב,עסקתי בקולנוע,יושב פאבים (בעצם פאב אחד,השופטים),תל אביבי מחובר ומקושר

היא עובדת בנק,מרובעת,גרה בבית ההורים,ילדה טובה מבית טוב

היא הסכימה לבוא אלי בגלל שהיה לה אוטו והימים ימי מלחמת המפרץ כאמור ואחרי רבע שעה בדייט נשמעה אזעקה  ושנינו ישבנו עם מסיכות אבך בחדר האטום שלי..

אחכ היא זרקה אותי כי הייתי זרוק מידי לטעמה,הלכתי עם חולצות טריקו ,חסרות שרוול,עישנתי סיגריות (טוב שהיא לא פגשה אותי בהופעה של הדייר-סטרייט ב85 אז ממש ,עישנתי' ) וישבתי בפאבים (פאב,פאב אחד נו אל תעשו עניין )

אחכ חזרנו והתחתנו ב92 גרנו עוד כמה חודשים בתל אביב ואז קנינו דירה ועברנו ליישוב בו גרו הוריה, באזור .

מאז עברו 20 שנה של חברות,אהבה,תשוקה שלא נגמרת,3 ילדים,2 כלבים(שהיום כבר לא איתנו)תוכי (פעמיים ודגים,המון דגים) ואוטו (3 אם מתעקשים לדייק)

ואני רוצה לומר שאנחנו שותפים מלאים בכל המטלות ,באחזקת הבית ובגידול הילדים,משלימים האחד את השני ובעיקר לא לוקחים האחד את השני כמובן מאליו.

אנחנו חוגגים היום 20 שנות נישואין,חגיגה צנועה.

אנחנו לא זקוקים למשט ולא למטס ולא למצעד צבאי ולא לזיקוקים

אנחנו עובדים קשה  לשמור על החברות על האהבה וגם על התשוקה (ויש ברוך השם)

וממשיכים לגדל 3 ילדים מקסימים

זהו יום חג לאהבה שלנו

אני משתף אותכם בשמחה שלנו

תיהיו טובים