השבוע ראיתי בערוץ 8 את הסרט המצויין של אייל ביזאווי,"סרט ערבית" שעוסק מן הסתם בסרט הערבי שהוקרן בטלויזיה
הישראלית בכל יום שישי אחר הצהריים.
אנחנו גרנו בבית הכרם כאמור,אף אחד לא התעסק בשנות ה60 בעדות כאלה ואחרות,אני חושב שעד היום אני לא יודע מה המוצא של חלק מהאנשים
שהיו חבריי .
כמובן שידענו ש י' ור' באו מבית ממוצא פולני' הם דיברו בפולנית עם הוריהם,ובשנות ה60 צעקו לילדים מהמרפסות כשירד הערב לעלות הבייתה.
אז לי צעקו מהמרפסת,"טליק בוא הבייתה" ול י' ולר' צעקו מן הסתם אותו דבר רק בפולנית.
עד היום אני יודע איך אומרים לא רוצה בפולנית (יצ'חוקם) כי זה מה שהילדים צעקו בחזרה לאמהות שלהם ברור שהם סרבו להפרד מהילדים שעדיין שיחקו בגולות ובכדורגל ברחוב אבל אני לא יודע איך אומרים ,תעלה הבייתה' בפולנית כי לא ממש הבנתי מה האמהות צועקות.
ידעתי מהבית מילים בערבית כי אבא שלי למרות אשכנזיותו גדל במושבה הגרמנית ובכרם אברהם ליד שכנים ערבים וכשהיינו הולכים לטייל וראינו חוביזות ידעתי את פירוש השם ,ידענו פתגמים בערבית,ידענו סלנג וגם שמות של חלק מהמשחקים ששיחקנו היו בערבית,(אלם בוליק למשל שזה כמו סוג של בייסבול) או אג'ואים שבערים אחרות קראו לזה גוגואים ,לדעתי המילה סטנגה באה מהשפה הערבית וגם הביטוי לקחת אבו יו יו (שמישהו מרכיב מישהו על גבו) רושלים של שנות ה60 הייתה עיר קטנה ואחרי מלחמת ששת הימים שרצנו בעיר העתיקה
לא,הכותל ממש לא עניין אותנו,עניינו דברים אחרים,הכל היה זול ונגיש וידידותי אפילו.
ואני לא מדבר על קללות שרובם באו מהשפה הערבית ואז זה נראה אובייאס כי הקללות בעברית נשמעו כל כך לא קללות ובערבית גם אם לא ממש הבנת מה אמרת ,היה ברור שהקללה היא גסה ,בוטה ומשיגה את מטרתה כשהיא נאמרת בשפה אחר שלא תמיד הבנו מה אמרנו,אבל הכוונה הייתה ברורה לגמרי
כשהטלויזיה הישראלית התחילה לשדר את הסרט בערבית ביום שישי לא היינו מודעים בכלל לעניין,אני לא חושב שבהתחלה הייתה לנו טלויזיה בכלל.
לקח כמה שנים עד שהרגע הגדול הגיע ואבא קנה טלויזיה וגם אז אני לא זוכר שצפינו בו
במקביל היו תוכניות אחרות בערבית,בעיקר זכורה ,סמי וסוסו' שהייתה אמורה בכלל להיות תוכנית ילדים והפכה לתוכנית קאלט לכולם,כי היא הייתה עם תרגום והייתה די מצחיקה.
אחכ התגייסתי לצבא ואחריו הייתי בקיבוץ ושם לא ראינו הרבה טלויזיה ואם ראינו ,אלה היו תוכניות ספורט
בניגוד לאנשים שנולדו בארצות ערב והתגעגעו מן הסתם לתרבות שהשאירו מאחור,אני מעולם לא חשבתי שמי שבא מארצות ערב הגיע מתרבות נחותה.
אהבתי לשמוע ערבית,הייתי מאוד גאה באבא שלי שידע לשוחח בערבית ובבית הספר הציון הכי טוב בתעודה שלי היה בערבית כי אבא עזר לי ללמוד את השפה
לכן אני לא זוכר שום סוג של אנטגוניזם נגד התרבות של יוצאי מדינות ערב שאז לא ידעתי ואחכ הבנתי שרבים חשבו שזו תרבות נמוכה או משהו מהסוג הזה.
גם ילדים של הורים יוצאי מדינות ערב העידו על עצמם שהתביישו במוזיקה שהוריהם שמעו בבית,זה הפתיע אותי אני מוכרח לומר
לימים כשנישאתי לאישתי שהיא מעדות עירק ישבתי מרותק לסיפוריה על הבית של סבא וסבתא שלה,על העושר התרבותי בו גדלה,על המוזיקה ששמעה בילדותה ולאט לאט הלכתי והתאהבתי בסוג המוזיקה הזאת.
לומר בדיעבד שאילו הייתי נחשף לתרבות הזאת כנער או כבחור צעיר ומתאהב בתרבות הזאת אני לא יכול לומר,אני חושב שהושפעתי כמו כל צעיר בגיל הזה מהפופ ומהרוק ששמענו מתקליטים והאוזן לא הייתה יכולה להיות מושפעת מסוג אחר של מוזיקה כי הטראנד היה אחר וכל מי שהסתובבתי בחברתו שמע את אותה סוג מוזיקה ,ראה את אותם סרטים בטלויזיה ודאי בקולנוע,היינו תחת השפעה מערבית ברורה כי חשבנו אז ואני בטוח שחלק גדול באוכלוסיה ממשיך לחשוב שאנחנו מדינה מערבית וככזאת השפעות תרבויות קרובות ודאי אם הם של אוייבנו "הקמים עלינו להשמידנו" הם תרבות נחותה...
אני שמח שמעולם לא הרגשתי כך,גם בגלל החינוך שקיבלנו בבית. לכן בבגרותי יכולתי להפתח לסוגי מוזיקה של תרבות אחרת
אני עושה הבדל בין מוזיקה מזרחית אליה נחשפתי מקרוב במלחמת לבנון הראשונה לבין מוזיקה ערבית קלאסית של יוצרים ערביים כאלה ואחרים.
יש סוגים של מוזיקה מזרחית שאני לא אוהב אבל אני מרגיש אחרת כשאני שומע מוזיקה ערבית ואני לא יכול להסביר את זה.
בשנים שהוקרן הסרט הערבי ביום שישי אחר הצהריים לא צפיתי בו בקביעות,כשראיתי זה לא דיבר אלי,לא הייתי מהצופים שמכינים את התקרובת מחכים בקוצר רוח לתחילת הסרט ומזדהים עם הגיבורים.
גם אצלנו בבית ההורים ועד כמה שאני יודע גם חברים שלי לא היו קליינטים של הסרט הערבי.
לפי הסרט המצויין של ביזאווי,אוכלוסיות שלמות ,כמובן כאלה שמוצאן ממדינות ערב על הסבים והסבתות ,על ההורים וחלק מהילדים צפו בקביעות בסרטים האלה שהעלה בהם געגוע וזה מובן לגמרי
קצת עצוב שהילדים והנכדים של אותם הורים וסבים וסבתות ניסו להתכחש לסוג התרבות שהביאו הוריהם,למרות שקשה מאוד להאשים אותם כי הרחוב המיידי היה אחר מן הסתם ולאהוב תרבות של ארץ אוייב,לא היה פופולרי מידי ברחוב המילטאריסטי של ישראל בסוף המאה הקודמת.
יכול להיות שקל לי לדבר כי אני נולדתי בארץ והורי נולדו בארץ ומן הסתם לא סבלתי מגזענות גלויה או סמויה על רקע תרבותי.
לימים עבדתי בהפקות סרטים והשתתפתי בהפקה של כמה סרטים שדיברו על תרבות אחרת,לצערי הם לא תפסו בקופות ולא רבים ראו אותם
הם נבדלו מסרטי הבורקס ,ז'אנר שנחשב נחות בעיני המבקרים ואהוב על הקהל הרחב,אני מכיר את הנושא מקרוב מאוד כי דודי היה במאי מהז'אנר של הגל החדש ובתחילת דרכו הוא עשה סרטים שהושפעו מהקולנוע הצרפתי נוסח טריפו ומעט מאוד אנשים ראו אותם
רק אחכ כשהבין שפרנסה לא תבוא לו מהסרטים האלה,עשה סרטים שפנו אל קהל רחב יותר.
אפשר לצפות בסרט של אייל ביזאווי "סרט ערבית" בvod של הוט תחת הכותרת ערוץ 8 סרטים ישראלים,אני בהחלט ממליץ לצפות.
אני סיימתי,תיהיו טובים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
