מה חשבתי לעצמי כשהסכמתי לטוס לרוסיה המטומטמת לעשרה ימים?
עוד כמה שעות יש לי טיסה וכל מה שבא לי לעשות זה לשכב על המיטה ולבכות. פשוט לא בא לי לטוס. זה כזה מטומטם. מי לא רוצה לטוס לחו"ל? גם אם זה לרוסיה המטומטמתתת...
לא הייתי צריך להסכים ללכת עם אבא שלי. הוא היה יכול ללכת לבד, לתפוס איזה צ'יקיטה (או בבושקה), ולצנצל את הטיול הזה כמו שצריך.
מבחינתי זה פשוט לא לנצל את כל הזמן שנשאר לי לקראת הגיוס.
ומה שהכי גרוע זה שהאמא המטומטמת שלי ביטלה את החיבור שלי לאינטרנט דרך הטלפון, ככה שאפילו לפייסבוק אין סיכוי שאני מתחבר. וחברה הכי טובה שלי התגייסה היום ואני אמות לדעת מה קורה איתה. זין בעין. אני אנסה אולי דרך הווי פיי ואקווה עד אין קץ שזה יעבוד, כי אחרת אני אמות.
איכ ומה אני אוכל שם??? באמת שאני מעדיף לעשות את המאמצים לא לאכול כלום ולרדת איזה שתי קילו שם. גם משהו. (למרות שזה יהיה קצת פסיכי, אני גם ככה שוקל כלום. ואני חשבתי שעברתי את התקופה של הלא-לאכול).
הדבר החיובי היחיד שאני מוצא בטיול הזה הוא שיש לי מלא מלא בגדים יפים שעוד לא ניסיתי את הקומבינציות ביניהם, ואין לי ספק שזה יהיה הצלחה שיכולה להתחרות בקלות בסטייל אירופאי עדכני. יאללה סטיילינג אישי.
-
במעבר חד - לפני יומיים נפגשתי עם מישהו. סופר חמוד. סופר חתיך. בול הטעם שלי (ובעיקר באופי). ואז המשכנו ככה אל תוך הלילה, עד שהוא בא אליי הביתה. אליי. הביתה.
אליי הביתה. בלילה.
אף אחד לא ראה. בכל אופן, היה מדהים. והיום הוא גם שלח לי אסאמס מעלף שאני אהנה בחו"ל, ושהוא מקווה שאני אזכר בו שם, ושהוא לא ישכח אותי.
כשאני חוזר, עם כל הסיכונים שבדבר, אני אנסה להמשיך את הקשר ביננו. זה יהיה קשה, כי אני מאמין שהוא אדם מבוקש (הוא טען שלא, אבל אני לא מאמין לו), אבל אני אנסה. רע לא יכול לצאת מזה.
-
כשאתה נמצא הרבה באטרף, אתה מגלה כמה הקהילה הזאת קטנה וצפופה. אפילו מחניקה. נראה לי סיימתי עם זה לזמן הקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
