ביום חמישי אני מתגייס. כלומר, מחר הולך להיות היום האחרון שלי כאזרח. זה מלחיץ אותי למטטת, ובוא זמנית אני כבר רוצה להגיע אל תוך זה. בא לי להכיר אנשים חדשים, בא לי טירונות, בא לי להשתלב בתוך מערכת שאני לא מכיר. יש שני קטעים שמלחיצים אותי - אחד זה הקטע של התפקיד, שאני לא יודע מה הוא הולך להיות. התקשרתי וניסיתי לברר, אבל הם בעצמם לא יודעים. אמרו לי שרק ביום של הגיוס אני אדע - משמע זה כלל צהלי. אני פוחד ליפול בין הכיסאות, בשיא הכנות. אני פוחד לקבל תפקיד מטומטם, כי אני לא מסוג האנשים שיכולים לעשות עבודה למען משהו שהוא לא באמת עקרוני... אני מקווה שזה יסתדר מעצמו איכשהו, ואם לא, אני אעשה ככל שביכולתי כדי לסדר את זה. אני אלחם אם צריך, אבל אני אקבל משהו שאני רוצה. אני גם אנסה ככל יכולתי להיות מצטיין בטירונות ולהראות שאני טוב ואיכותי, ואולי הרושם שאני אעשה יעזור קצת.
הדבר השני שמפחיד אותי זה הקטע של החברה... אני אגיד את זה הכי אמיתי שיש - אין לי מושג איך אני בחברה. פשוט אין לי. אני יכול להיכנס לקבוצת אנשים ויהיה לי הכי נעים וכיף בארץ, ואני יכול להיכנס לקבוצת אנשים ולהרגיש כמו נעל שלא מסוגלת להוציא מילה. זה קשה לי הקטע הזה לפעמים של האנשים החדשים... ועוד עם בנים. כולם יהיו בנים. עם בנים אני פשוט גרוע. הם לא מצחיקים אותי, אין לנו על מה לדבר לרוב, ואני לא מצליח להתחבר אליהם. אני אצטרך לראות מה אני עושה עם זה במידה ולא יהיה לי טוב.
והמקלחות. שמע ישראל, המקלחות. סתם נו, אני יכול איכשהו להסתדר אולי כנראה. יהיה טוב.
כל התקופה האחרונה עם גברים הייתה ממש מוזרה. אני שמח שאיכשהו זה יאלץ להסתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
