רק לא אותי

האוכל במחנה 80 לא כזה נורא כמו שאנשים מעידים. כאילו, זה גם ככה מה שאני אוכל כל הזמן - ירקות, גבינה לבנה, ודייסת סולת (אם כי הדייסה שלהם היא על בסיס מים [או פיפי?]. אין תקציב לחלב כאילו? וקצת קינמון? זה עושה פלאים לדייסת סולת.)

עוד שבועיים וזה נגמר. אני סוגר בשבת הקרובה, ככה שאלו יהיו שבועיים רצופים, ואז זהו. מזל שזה יצא ככה, כי זה יעבור מהר יותר.

באופן כללי לא טוב לי. מדעמם לי שם. אני מרגיש שאני משחק בלהיות חייל.

ומזמן לא יצא לי מצב שבו לא יכולתי לספר לאנשים על זה שאני הומו. כאילו, אני לא מסתיר את זה בכוונה, אבל אני גם לא בדיוק צורח 'אני הומו!@3' באמצע המסדר הנפה או משהו כזה. זה כאילו עומד באוויר, אנשים כנראה מבינים איכשהו (לפחות החכמים שבהם), אבל אני לא ממש מדבר על זה. לא מבושה, כי לא קיים אף אחד בעולם שיחזיר אותי לארון, אבל פשוט... כי זה לא מתאים. גם לא מפריע לי שהם לא יודעים. זה מוזר לי. מזמן לא הרגשתי ככה.

זה מצחיק איך החיים שלך נפסקים כשאתה בצבא. אפילו לצאת ביום שישי אין לי כוח. פשוט אין כוח. זה רק בגלל שזה טירונות וזה סוחט פיזית ברמות מטורפות. 

נראה לי המפקדות שלי חושבות שאני סוג של מטומטם. (רק תחושת בטן).

וגם יש לי תחושה שגם בסוף הטירונות אני לא אדע מה התפקיד אליו אני מיועד, ואיכשהו זה יתעכב בעוד כמה ימים. (אני כותב את זה כדי שחוק מרפי יפעל לטובתי וההפך הגמור יקרה).

אמן שיעברו כבר השבועיים המטומטמים האלה ואני אדע כבר את התפקיד שלי.