לא ברור לי למה אני כותב כאן עדיין. אני בכלל לא רוצה את הבלוג הזה יותר. כבר הרבה זמן שאני לא חושב שזה מתאים לכתוב פה, ובגלל זה גם לא ניגשתי לכאן הרבה זמן.
קיבלתי תפקיד ממש מגניב בצבא, אחרי הרבה מאוד התעקשויות ומניפולציות רגשיות שעשיתי ברוב גאונותי שכבר שכחתי שקיימת בי.
זה תפקיד שכולל בתוכו גם מחשבים וגם הדרכה, ותכלס זה בדיוק מה שרציתי. אני גם אנסה להצטיין כמה שיותר בקורס, כדי שאולי אולי אולי גם בסופו של דבר ייקחו אותי להדרכת קורסים שזה פחות או יותר חלום חיי בכל מה שנוגע לשירותי הצבאי. אבל זה כבר יותר שלב של פנטזיות, ובינתיים אני מסתפק בתפקיד שקיבלתי.
בקורס עצמו ממש כיף לי. זה קורס של בנות, וחוץ ממני יש עוד בן אחד, ככה שאני משתלב מצויין. ממש התחברתי שם עם הרבה בנות, ויש כמה שאני בטוח אשמור איתן על קשר. האמת שמזמן לא היו לי אנשים חדשים שהופכים לחברים לחיים, ויש בזה משהו ממש נחמד לחוות את זה שוב.
אבל עדיין חרא לי. נראה לי זה בגלל שחזרתי הביתה. באמת שלא בא לי לחזור הביתה יותר. אני -חייב- להתעקש שיציבו אותי בבסיס סגור אחרי הקורס. זה באמת עושה לי טוב להיות רחוק, ועושה לי טוב לא לחשוב על אנשים שאני לא רוצה לחשוב עליהם יותר. לשקוע בלימודים ועבודה משכיח ממני הכל, וזה פחות או יותר כל מה שאני רוצה מהחיים שלי עכשיו - לשכוח את העבר. להתנתק מכל מה שעברתי וחוויתי בחודשים האחרונים, ולהכיר אנשים חדשים. בא לי למחוק את החצי שנה האחרונה.
כמה מטומטם הייתי. נמאס לי להגיד את זה כל פעם שאני מסיים תקופה בחיים. אולי עכשיו בצבא זה יהיה שונה, ככה זה מרגיש לפחות. לפחות אני יכול להגיד שהתחלתי ברגל ימין, ובינתיים נראה לי שאני באמת מתבלט לטובה.
אני מתגעגע לקורס עיצוב אופנה בצורה קשה. הקפאתי את הלימודים שלי בינתיים. הם אמרו שאני יכול לחזור בכל זמן שמתחשק לי, גם אם זה יהיה בעוד שלוש שנים. בחיי שהייתי חוזר לזה ברגע זה.
לשמור על חיוביות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
