זו פעם ראשונה במהלך כל השירות הצבאי הקצרצר שלי שהגעתי לנקודת שפל מבחינת הצבא. עד עכשיו הכל היה טוב, זורם, קליל, מפקדים טובים. אבל עכשיו - כוסאמק.
נמאס לי. נתחיל מזה שבכלל לא קיבלתי לשרת בבסיס סגור, בלי שום סיבה מוצדקת. זה פשוט לא הוגן. ביקשתי, הייתי בין היחידים שביקשו בסיס סגור מכל הקורס, ובכל זאת קיבלתי בסיס פתוח. כל הנסיעות האלה זה משהו שכל כך לא רציתי להיות חלק ממנו, פשוט לא רציתי את זה, ורציתי גם את האווירה של בסיסים סגורים, אני אוהב את השטויות האלה. אבל לא.
ויש לי מפקדת מטומטמת. כוסאמאשלה, מטומטמת. מה נראה לה בכלל. נמאס לי לעשות מאמצים ללמוד את התפקיד חדש, אבל ממש הרבה מאמצים מהרגע שדרכתי שם בפעם הראשונה, ואז שהיא תגיד לי שאני לא מתאמץ מספיק כדי ללמוד. סליחה, זה לא שהיא אומרת לי באופן אישי ומנסה לעודד אותי, אלא היא אומרת לאנשים אחרים מאחוריי הגב שלי, מדברת עליי כשהיא חושבת שאני לא שומע. זונה. אני מוכן לשים כסף על זה שיש הרבה אנשים אחרים, אם לא רובם, שהיו זורקים זין על כל התפקיד הזה ורק מנסים כמה שיותר לא לעשות כלום בלי שאף אחד ישים לב (וזה מאוד אפשרי בבסיס שאני נמצא בו).
מעבר לזה, וזה הכי גרוע, זה שאני בכלל לא עושה את התפקיד שבו עשיתי קורס. בקום התפקיד שלי, הפכו אותי למנהל רשת מטומטם. ולא עשיתי קורס בזה בכלל. למדתי אולי חצי ממה שהם לומדים, וכל השאר היו תכני הדרכה. זה ההדבר האחרון שרציתי שיקרה, ואני לא יודע מה אני אמור לעשות עם זה. כל מה שאני יודע זה שאם מישהו עשה קורס, הוא חייב לעשות את אותו תפקיד הוא הוכשר אליו, ולא שום תפקיד אחר.
אני באמת לא יודע מה לעשות.
אה, אבל יש לי פטור זקן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
