אם נעצום עיניים נוכל לראות בחלום,

 אדמה שחורה ושמיים גבוהים מלאי ציפורים.

משק הכנפיים שלהן כול כך חלוש.

שניראה שהן כמו החלומות שלי,

 יצנחו מטה ויתרסקו על אדמת המציאות הקשה.

תמיד אמרו שלי שאדם בלי שאיפות לא יכול לעלות.

אז למה אני תלוי כול כך גבוה באוויר.

אני מורטת מכנפי הדימיון שלי,

 את כול נוצות המשאלות שלא הצלחתי להגשים.

השלכתי מעצמי את כול מה שהיה גורר אותי.

את כול הרגשות את כול התחושות.

משאירה חללים רקים בתוכי.

תמיד אומרים שאם רצון האדם יגיע לאיין שהוא רוצה

 אבל אם אני לא רוצה להגיע לשום מקום לאיין הגיע.

נכון שאתה איתי ,אנחנו תלוי שם יחד,

 אבל לכול אחד מאיתנו יש תחושה של חוד.

אנחנו לא בטוחים אם אנחחנו פשוט,

 גבוהים בשמיים, או במעבה האדמה,

 לא נשארה בנו שום תחושת כיוון.

אנחנו מרגישים גבוהים,

אין שום חבל רצון שיחבר אותנו למציאות.

אנחנו מרגישים תקועים

אין שום שאיפות שיגרמו לנו לעלות.

אנחנו פשוט קיימיים

כמו משקיפים על העולם.

לא נשאר דבר שכדי בישבילו לחיות

ו לא נותר דבר שבישבילו נמות.

כמו צופים על העולם מהנקודה הגבוהה,

שבה האל תלה אותנו ,מביטים סביב

כמו העיניים של העולם הלא מושלם הזה.

אני יכולה לעוף

בלי תקווה ובלי יאוש,

כמו בלון מלא אוויר.

אני עולה למעלה

אם נשאיר מאחור

את העצב השמחה

נהיה כמו נוצה.

אם נפוצץ את כול החלומות

ונזרוק את כול המשאלות

לא ישאר דבר שיחזיק אותנו עוד במציאות.

הקשרים שחבל הרצון קושר בהם
אותנו למציאות יפרמו

 אם לא נשאר רצון לכלום

דבר לא יחזיק אותנו על האדמה הקשה הזאת.

כולנו מנסים לעוף אבל לא כולם מבינים

שכדי לעוף צריך שלא הישאר לך אפילו כלום.

האנשים סוחבים על עצמם את הרגשות הכבדים שלהם.

תנו להם ,ללכת תנו להם לעזוב.

הם מטפחים כנפיים גדולות עם נוצות כבדות של משאלות,

שאולי לא יוכלו להגשים.

הם לא מתירים את הקשרים עם המציאות

כדי שהיה להם תמיד להן לחזור.

הם תמיד שומרים על הגבול

הם לא נותנים לעצמם לעבור את השמיים,

לפרוץ את הגבול המטופש ההוא

שמישהוא קבע אותו וכולם הסכימו.

הם קבעו כיוונים למטה למעלה

הם לא העזו ללכת הפוך מי מה שצריך.

אבל אך אפשר לקרוא לזה טיסה אם זה מפספס את העיקר.

רק אני ואתה תלויים איפשהוא גבוה בשמיים

או עמוק לכיוון השני.

שתי מסגרות אנושית שפעם היו מלאות במציאות.

תמיד אומרו לי שביחד זה טוב

ולהיות לבד זה לא נחמד

אבל בעצם להיות לבד זה לא נוראי

פשוט טיפה משעמם

אבל אני די רגילה לזה.

אז אני פשוט מסתכלת על החיים של אחרים.

גם אתה עף גבוה פה איתי,

ומביט על העולם בדרך שהעולם לא יבין.

ועדיין למרות שאנחנו יחד ובעצם לחוד

אבל אחד מאיתנו לא באמת בודד.

אנחנו יודעים שאם ננסה לחזור אחורה

אם נעיז להביט למקום מימנו הגענו,

אנחנו ניפול.

נצנח ונתרסק לרסיסים על אדמת המציאות הקשה.

תמיד שאלתי את עצמי,

 למה האל לא עשה אותה רכה.

שלא תרסק את כול מי שינסה לעוף גבוה,

שלא תהרוג את אלו שיפלו אחרי שחצו את הגבול.

אבל אולי האל לא רצה שנעוף,

ואולי הוא לא רצה שנגיע גבוה כול כך

שנצליח לגעת בו.

אנחנו משתמשים באפקט ההדמיה

גורמים לאנשים לחשוב שאנחנו

קרובים עלהם מאשר אנחנו באמת.

אבל מי שינסה לגעת בנו יראה שזה רק אשליה,

אופטיקה פיזיקאלית פשוטה

פשוט לעביר את האור דרך הפוקס

ולראות משהוא במקום שהוא לא באמת נמצא בו.

עם הזמן אנשים הפסיקו לנסות להתקרב

אחרי שהבינו שאנחנו רחוקים מדי בשבילם.

למרות שכול התקווה שהיית לי זרקתי

זה עדיין טיפה מאכזב שלא הרבה אנשים

מוכנים לזרוק את הכול כדי להגיע עליינו.

אחרי הרבה לילות וימים

שאנחנו לא מתקדמים לשום כיוון.

אין מה שיניע אותנו

הכול ניראה כאילו

 לא נשאר כבר לאיין להתקדם,

לאיין לרחף.

אז חשבתי שאם כבר לא נשאר דבר

אז הוותר על הדבר היחידי שבגלל

אני לא נופלת,

על הדבר היחידי שאני בגללו מרחפת.

על המהות שלי.

על עצם הקיום שלי.

נתתי לזה לפרוח

לחתוך את האוויר להגיע לה'.

להשאיר את המסגרות האנושיות שבי מאחורי.

להשאיר את עצמי ,לתת לי ליפול.

צנחתי למטה באותה מהירות שמהותי עפה מעלה,

בקולות שריקה וחיתוך אוויר.

לא ידעתי אם אתה תלך אחריי.

לא ידעתי אם תמשיך להיות צופה על העולם

שלא מתקדם לשום מקום.

נתתי למסגרות האנושיות שבי להתרסק על מציאות

להיות מנוחות ליד כול שאר הדברים שזרקתי מאחורי,

כדי לעוף גבוה יותר.

פקחתי את העיניים שלי.

נותנת לחלום שלי כמו זכוכית דקה

להתנפץ לרססים שנתקעים בלב.

מזכירים לך כמה הנפילה כואבת

וכמה התעופה קשה.

_________________________________________________________

זה יכול להיות מעיניין לפעמים סתם לזרוק מילים על הנייר

לכתוב משפטים לפי המצב רוח

בלי לערוך

בלי לדעת מי בכלל יקרא את מה שתכתוב

או האם הוא יאהב את זה

לזרוק את כול הרגשות שלך החוצה לתת להם לשתחרר

כמו שהם בתוכך

מבולגנות

נכון שאומרים שזה ילדותי

לזרוק על מישהוא

את כול מה שתוכך

אבל אם חושבים על זה

זה לא ממש ילדותי

זה פשוט...

לתת לעצמך להשתחרר

ולהפסיק לדאוג בגלל דברים קטנים כמו

מה הוא יחשוב

מה ההיא תגיד

אך השאר יגיבו

פשוט לקחת אומץ ולזרוק

להגיד ולכתוב

כמו מיליים על נייר

רגשות

______________________________________________________________-

אני מותשת מבחינה רגשית

ומושפעת

קיטין