האדם היחיד שאקנא בו הוא האדם אשר יזכה בליבך, ואני תמיד אאמין שזהו גורלי להיות האדם הזה.

אם אנחנו לא ניפגש עוד לעולם, ואתה תצא לך לטייל יום אחד ותרגיש נוכחות מסויימת לידך.. זו תהיה אני.. אוהבת אותך.. בכל אשר אני נמצאת.

ואיפה נמצא הגבול בין אהבה לאשליה?

ואיך אתה יודע ברגע שאתה חוצה קו מסוים?

ובאשר לגורל, כל מה שאני יודעת זה שאפילו אם הגורל ממש רוצה לבצע משהו, הוא לא מסוגל לעשות זאת לבד. עדיין עליך להגיע למקום ההוא. עדיין עליך להופיע.

עדיין עליך לבנות גשר לאחד שאותו את אוהבת.

-

תמיד ידעתי שזה מה שיהיה כשזה יקרה, כשנתרחק. הכל זה רק "דיבורים דיבורים" וברגע האמת היה ידוע שזה יהיה אחרת.

היה ידוע שזה לא באמת יפריע לך, שתשכח, שלא תחפש, שלא תדאג, שלא יהיה אכפת.. רציתי להאמין שזה באמת יהיה כמו שאמרת, ניסיתי באמת. אבל הנה, הוכח לי אחרת בדיוק ממה שאמרת.

אני חושבת שזו התקופת זמן הכי ארוכה שלא דיברנו בה בכל השנה וחצי הזאת.

כמובן. כבר מצאת לך תחליף בשבילי, אז בשביל מה צריך אותי הא?

אני מתגעגעת המון, ואוהבת עוד יותר, ולמרות האכזבה הענקית ממך, אני באמת רוצה שתהיה מאושר, זה חשוב לי יותר מכל.