אשמח לאחד כזה!
בחיים לא הכרתי אדם כמוני עם כאלה הפרעות אישיותיות, פרקפקטציוניזם קיצוני, עם תחרותיות איומה והצורך שהכל יהיה תחת שליטתו.
הפחד להפסיד הוא זה שמניע אותי, הפחד לבחור דבר שייתגלה כבחירה הפחות טובה, או במקרה הגרוע היותר- הלא נכונה.
הפחד להפסיד את המומנטום, להישאר מאחור בתחרות הבלתי פוסקת מול הסביבה שלי, שחלילה אפגר, ואראה פחות מתקדם ופחות מוצלח.
נראה לי שהדבק שהכי קשה לי להתמודד איתו הוא אכזבה עצמית.
וככל שהנושא יותר גדול יותר ורב השפעות על חיי (להלן: קריירה) אני פשוט לא מצליח להחליט. אני משותק.
לפעמים צריך רק את החבר הנכון, שיגיד את הדבר הנכון שהנפש שלך התקשתה לבטא.
לפעמים צריך רק ליצור וויכוח, שכולו התרסה אחת גדולה, עם אדם שונה ממך, רק בכדי שתתבצר ותחזק את העמדה המעורערת שלך.
לפעמים צריך רק להחליט לא להחליט, ולתת לבד לנפש שלך לחוש את הצימאון לדבר, כשהשכל הישר לא מצליח בכוחות עצמו לעשות את החיבור.
לפעמים צריך רק שינה טובה, אבל באמת טובה, שתנקה את המשקעים, העייפות, שיופרשו ההורמונים הנכונים, ויוקל לך.
לפעמים צריך רק עוד קצת לחקור, להעמיק ולהבין באמת אחרי מה אתה רודף, ולהוסיף עוד כלי לארגז הכלים שלך, שאולי היה חסר כדי שהאסימון ייפול.
לפעמים צריך רק למצוא צורך אמיתי למה שאתה עושה, ומה מניע אותך. ולראות שהצורך הוא לא רק כי אתה חייב/אמרו לך/רוצה לרצות מישהו.
המשפט האחרון הוא בערך המשפט שהכי עשה לי את זה. צורך! איך לא עליתי על זה?
הנפש שלי צורכת מוסיקה ואוהבת מוסיקה, אך מצידה לעשות את זה בתנאים שלה ובזמן שלה, ולא מסביב לשעון.
לשיר כשמתחשק, ליצור רק כשיש קליק בנפש, להתאמן על הפסנתר כשהקלידים קוראים לך.
מלבד הצורך הנפשי- כרגע, זה לא עונה לי על אף צורך קיים נוסף.
וכשהנפש חסומה מכ"כ הרבה דברים אחרים (עבודה, שיגרה, עייפות, שגרה), אז גם הצורך היחידי והבלעדי הזה קטן משמעותית, עד נעלם.
אז צריך ליצור אותו. את הצורך הנוסף (עדיפות לצרכים, ברבים).
הצורך להתפרנס, הצורך לתשומת לב, הצורך לשנות משהו בתרבות, הצורך להגיד, הצורך שיכירו בפועלך.
הבעיה היא, שעל כל הצרכים האלו יכולים לענות עוד כל כך הרבה תחומים, עיסוקים ומקצועות, מלבד המוסיקה.
איך אדע שאולי מנהל עסקים הוא לא התחום שלי? הרי לא סתם אני מצטיין בניהול חנויות בגיל כה צעיר, אולי זה הדבר היותר נגיש לי, שאני טוב בו?
איך אדע שאולי פסיכולוגיה הוא לא התחום שלי? הרי זה מה ש(ניסיתי) להרחיב בתיכון, וזה אחד הנושאים שמרתקים אותי.
איך אדע שאולי עיתונאי הוא לא התחום שלי? הרי אני מאוד לכתוב, אני אדם רב-גוני, אדם ביקורתי שאוהב שדעתו מושמעת..
איך אדע שאולי דווקא כדאי לי להקים אתר אינטרנט ענק, ללמוד איך מעצבים משחק וירטואלי או להקים פלטפורמות ותחרויות לזמרים מתחילים?
כנראה שלא אדע.
מישהו מכיר מקצוע שמשלב הכל? גם ניהול, גם להתעסק בנבכי הנפש, גם בלבטא את עצמך ואת מה שאתה חושב?
הרבה יגידו לי שזמר-יוצר עצמאי יענה על הכל.
אבל למה אני עדיין מרגיש שמשהו חסר? למה אני מרגיש ריקנות כה חזקה?
ולמה זה כל כך קשה לי? למה כדי להקליט קאבר אקוסטי מסכן אני צריך לשלם למפיק (לא הכי מקצועי) 500 שקל? למה אני לא יכול לעשות זאת בעצמי? אילו רק ידעתי... והייתי הולך ללמוד את זה, אם זה לא היה לוקח לי עוד שנתיים מהחיים.
אחת הידידות שלי אמרה לי שמתאים לי דווקא להתעסק במאחורי הקלעים, שאולי להיות על הבמה זה גדול ומאיים עלי. ונפשית נורא קשה להתעסק מזה.
אחת הידידות שלי אמרה לי לנסות בכל הכוח במוסיקה, לעלות סרטונים ליוטיוב, לנסות להתקדם כמה שיותר. ושלא ניסיתי באמת.
אחת הידידות שלי אמרה לי (כן יש לי רק ידידות) ללכת ללמוד הפקה מוסיקלית אלקטרונית, שזה ימקצע אותי, ייפתח אותי וייתן לי עוד כלים.
אחת הידידות שלי אמרה לי לעשות Plan B וללכת ללמוד משהו אחר שיעניין אותי, ולשים את המוסיקה על אש קטנה.
השתגעתי סופית.
איפה מוצאים מלאך קטן מהעתיד שייראה לי איך ייראו חיי עם כל אחת מהאופציות? אני זקוק לאחד כזה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
