אני כזה בחור שלא טס לחופשות. פעם אחרונה שיצאתי לחופשה הייתה לפני 4 שנים.
תמיד פחדתי לבזבז על זה כסף מיותר, ואולי כדאי לחסוך אותו למשהו טוב יותר, לחיים טובים יותר.
והנה השבוע, יצאתי לחופשה קצרה, עם חברתי הטובה ביותר, והרי עכשיו חזרתי.
וקשה לי לתאר במילים את התחושות הקשות. יש לי מעין ג'ולה בלב שמתה לצאת, מעין בכי כזה שלא ניתן לעצור.
איך אפשר להתמודד עם זה?
אני פתאום מגלה כמה חיי הם לא נכונים.
יש לי אמנם עבודה מסודרת, שיש לי בה וותק של שנים, אני מנהל עם סמכות וכוח, הכל מוכר ויותר קל, המשכורת בסדר.
אבל זה לא מה שאני רוצה לעשות באמת. אני מפחד. ואני לא יודע ממה.
אני תקוע !
אני אצל אותה מורה לפיתוח קול, אצל אותה מורה לפסנתר, באותה עבודה כבר שנים ולא זז!
אני אפילו עם אותו חבר, גר באותו מקום ואובססיבי לתחביבים שלי!
איך הפכתי להיות אדם כזה לא ספונטני? איך הפכתי להיות אדם שמקדש את הפרטיות שלו?
זו התקופה הכי נטולת חברים שהייתה לי. ואחרי שאתה 24/7 מסתובב עם אותה ידידה, פתאום לחזור לבדידות הזו עם המחשב- פשוט מכניסה אותך לדיכאון עצום!
איך חוזרים לשגרה? זו בכלל שגרה שאני רוצה לעצמי?
היה לי כל כך כיף. אני לא יכול להאמין שזה נגמר. היה לי למה לצפות. היה לי למה לקוות. קשה לי לעצור את הבכי.