תקופה לא טובה עוברת עליי.
אני שונא את החודשים האלו, אוקטובר-מרץ, עונת החורף, ואיתה מגיע הדיכאון.
אני לא מצליח לפענח לאן אני מתקדם מפה.
הפסיכולוגית המליצה לי על כדורים נוגדי דיכאון, ואני בהתבלטות רצינית אם כדאי. מפחד שהן ידכאו לי את הרגשות, את היצירתיות. שמעתי שהן ממכרות, שהן לא בריאות. מצד שני, נמאס לי מתחושת הריקנות החזקה הזו.
שקעתי השישישבת האלו בדברים שלא עשיתי מאז גיל ההתבגרות. משחקי מחשב, משחקי דפדפן, פורומים... פתאום הבנתי שאת כל גיל ההתבגרות שלי העברתי מול קופסא, מול החיים הלא אמיתיים. כיום שאני עושה את זה, זה כבר פחות אפקטיבי. כבר פחות נותן לי תמורה הולמת לתחושת הבדידות והריקנות. מרגיש לי כמו ביזבוז זמן, כמו בריחה.
פתאום הבנתי שאני אוהב להיות חלק ממסגרות (משחקים, פורומים, קהילות), שאני אוהב להיות בהם אני ולקבל חיבוק חם על זה. ובאינטרנט בצורה אנונימית אני יכול להיות אני עד הסוף. כשחלק מהקהילות האינטרנטיות עברו לפייסבוק פתאום נעצרתי והפסקתי להכנס אליהן, מפאת בושה שיידעו מי אני. ובכך, אני מפסיד את החברים שהיו לי, את חיי החברה הנחמדים שעוד היו לי.
איך אני ממיר את זה גם לחיים האמיתיים? איך אני ממצה את עצמי בחיים האמיתיים? מבחינת מקצוע, חברים, אנשים? יש לזה תשובה? פיתרון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
