מה עושים במצב כזה??
אני כמעט הולך לעשות את זה.
אני יודע שזה אסור.
אני יודע שזה לא הגיוני.
אני יודע שזה לא מוסרי.
אני יודע שאצא פה חתיכת בן זונה.
אבל בכל זאת אני מת לצאת למסיבה!!! אני לבד בבית, בתקופה מאוד קשה ובודדה- בא לי פאקינג לצאת למסיבה, להשתחרר ולהנות!!!
אולי אני רוצה לברוח. אולי אני רוצה לקבל אהבה מזוייפת. אולי אני רוצה משהו חדש. אולי אני רוצה להרוס את כל מה שהשגתי בחיי.
אבל כרגע זה לא מעניין אותי. כרגע אני רק רוצה לרקוד. להנות. לראות פרצופים חדשים. לשמוע מוסיקה חזקה שחודרת לוורידים, שמקפצים לפי הבאס הרועש.
מתגעגע לתקופה הזו, של בין דייטים לפני כמה שנים. זו תקופה שבה באמת הייתי חי!!! שהיו לי ריגושים, שהיו לי פרפרים בבטן!
אולי אני לא אדם של זוגיות. אולי מתאים לי להיות לבד. אולי אני לא טיפוס של לחיות עם אדם אחד.
אולי עכשיו שלא הלכתי ללמוד, חסרים לי ריגושים, הרפתקאות וחידושים. וזה הדבר הכי זמין כרגע.
איך אני מת לצאת למסיבה. הדבר היחידי שמבאס אותי זה להוציא כל כך הרבה כסף. 200-300 שח בשביל כרטיס, מוניות ומעט אלכוהול.
זה לא עצוב שזה מה שמבאס ומעסיק אותי? ולא עד כמה אפגע בבן זוג שלי?
מצד שני, המצפון שלי לא מניח לי. משתק אותי. ואני לא יודע אם למרוד בו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
