אני, אנימה והחיים...

וואו אז לא כתבתי מלא זמן כי פשוט קרו כל כך הרבה דברים...

נפרדתי מהבת זוג שלי. אמרתי לה שאם היא לא תתחיל להתייחס אלי כמו -בת-זוג- ולא מישהי שעושה הכל בשבילה זה פשוט יפסק.

לא היינו יחד שבועיים והמצב באמת היה נורא, שקלתי לכתוב אבל פשוט לא יכולתי כלום. אחרי שבועיים היא חזרה אליי ואמרה שהיא תעשה הכל כד שנחזור להיות יחד, תתמודד עם ההורים שלה, תתייחס כמו שצריך וכו'. וזה באמת קורה עכשיו! המצב ממש ממש השתפר! הרבה יותר כיף לנו ביחד והיא ממש מתמודדת ועומדת על שלה מול ההורים שלה 3> גאה בה. מקווה שזה ימשך.

בקשר לאבא...................................................................................................................

.

.

.

.

באמת לא יודע. אני כל כך כועסת עךיו ע מה שהוא עשה ואני לא מהסולחים- אף פעם.

ועכשיו מצד אחד אני מרחמת עליו כי אין לו אף אחד חוץ ממני והוא חולה וחרא לו והמצב הכלכלי זבל. מצד שני אני שונאת אות על מה שהוא עשה ובכלל לא רוצה לראות אותו. מצד שלישי הוא עדיין אבא שלי. מצד רביעי אני כל הזמן חושבת על כמה שאני אתחרט על הכל כשהוא ימות. מעוד צד אני שונאת אותו ולא אהיה מסוגלת לסלוח לעולם כי מה שהוא עשה באמת היה נורא. ואני במצב ממש רע מזה. ממש רע.

אני מנסה לחזור לתזונה נכונה ולספורט- לא הולך לי.ובזמן האחרון אני ממש מרגישה שלמרות שהמצב עם החברה ממש משתפר אני חשה בצורך להיות גם עם גבר, לא יודעת למה, פשוט כאילו, היא לא יכולה לתת לי דברים שגבר כן... גם מבחינה מינית וגם התנהגותית חברתית והכל.. לאידעת..... אבל משארים את זה בצד כרגע.

עוד מעט מתגייסת- שונאת את התפפקיד שנתנו לי ומקווה שעוד אצליח לשנות. אם לא אני בטח אצא משם באמצע ואתחיל לימודים...

אהההההה אני מרגישה שאני דיי מתרחקת מחברים שלי, או הם ממני. שיש לי חברים אבל הם לא באמת שם. לא באמת חושבים עלי, לא יעשו הכל למעני כמו שאני למענם..... אני לא יודעת (שוב) מה לחשוב על זה..

בסדר נו...