אני, אנימה והחיים...

ואוווו ואווו עבר כל כך הרבה זמן מאז שכתבתי כאן....

מדהים שכל פעם שקורה משו משמעותי בחיים שלי אני ניגשת לפה לפרוק. למרות שמזמן לא עשיתי את זה.. אני חושבת שזה הרגל טוב. זה עוזר.

חבר'ס! אם אתם מזהים מי אני מהדברים שאני כותבת בבקשה דברו איתי ואל תשתפו אף אחד. זה באמת חשוב לי.

אה... איך מתחילים. קשה בצבא. היה מאד קשה בצבא אבל את החלק הכואב עברנו... הצלחתי לעבור תפקיד ועכשיו אני במקום שמתאים לי אבל אנשים קשים. אבל אני אוהבת מה שאני עושה וזה מה שחשוב. 

-זה היה סתם לסקירה כללית, עכשיו מגיע החלק החשוב באמת.

פגשתי בחור

כן כן

בחור ממין זכר

הכרתי אותו דרך חברים משותפים וכבר מההתחלה הרגיש שיש בינינו חיבור מדהים. הרגשתי שאני יכולה לדבר איתו על הכל, לצחוק, לדבר על השטויות הכי שטויות שיש בחיים ונהינתי מכל רגע שהיה לי איתו, ונראה היה שגם הוא ככה.

כי כל החברים אמרו לי מהצד "ווא אתם נראים ממש טוב ביחד.." ו"אני חושבת שיעשה לו ממש טוב להיות איתך.."

ופה נכנסת לתמונה ישהי שלצורך הדיון נקרא לה מ'. מ' החליטה שגם היא מחבבת את הבחור הזה. אז באחת הפגישות היא מממממש נמרחה עליו. וגם אז מה שהשאר אמרו זה "וואו למרות שהיא נמרחה עליו כל הערב ראו שהוא מדבר רק איתך!"

ואני כמובן נפלתי בשבי של המילים המשקרות האלו ונאחזתי בהן כמו החיים.

אחלה אחלה...עבר זמן הגיע סילבסטרררררררררר. עשו מפגש. הכל יופי טופי. אני איחרתי, היה לי עוד אירוע באותו הערב והגעתי ל"חבר'ה" רק באיזה אחת בלילה. כמובן שבאתי רק בשבילו, כי ידעתי ששולחים אותי מהצב לאנשהו ושלא יצא לי לראות אותו בחודש וחצי הקרובים. 

יצאתי מהאירוע מוקדם, עזבתי הכל מאחור, התאמצתי להשיג טרמפ, הסתכנתי במונית ביתה שתעלה כום כסף בלתי מוגבל- והנה הרגע אני נכנסת לבית עם המסיבה ו.....

אני רואה אותו.

מתנשק עם מ'.

מול הפ-ר-צ-ו-ף שלי.

מיותר כמובן לציין שהרגשתי איך הלב שלי מצטמק ומתאדה בעוד אני רואה אותם צוחקים ונהנים. אבל לא היה לי את מי להאשים אלא רק אתעצמי, הרי לא באמת סיפרתי לו אף פעם שאני מחבבת אותו. אז לא באמת הייתה לו דרך לדעת. כן כן, מאשימה את עצמי.

הכרחתי את עצמי להישאר שם בכח בשביל חברים אחרים ובכל זאת- מה רק עכשיו הגעתי, שאלך?

הוא היה שיכור מת. שיכור פחד. מחוק ממש ואז הוא יצא להקיא. כולם שם היו מאאאאד שתויים גם כן ולכן -אני- קדושה מעונה שכמותי היחידה שיצאתי החוצה לתמוך בו בעוד הוא מקיא. ואז הוא אומר לי "אני לא יודע מה לעשות.. מ' פשוט התנפלה עליי בחצות ונישקה אותי.. אני בכלל לא רציתי."

אז למה המשכת למזמז אותה כל הערב גם אחרי?!?!!?!!?? האאאאא?!?!!?!!??!!? תירוץ!

לא משנה.

הערב נגמר החיים המשיכו ודיי הפסקתי לדבר איתו. החלטתי שנפגעתי. שלא היה לי כיף לראות את המראות האלו. ואז קיבלתי מידע מחברה שהוא אמר "אני יודע שפגעתי בה (בי) בלילה של הסילבסטר ואני צריך להתנצל".

אז החברה אמרה לו "לא נו מה אתה אידיוט?" והיא צודקת כי אז הוא כאילו אומר לי שהוא יודע שאני מחבבת אותו.

אה נכון לא אמרתי כמה אני מחבבת אותו.

מאד.

מאד אני מחבבת אותו, הוא כזה מקסים ויפה, וג'נטלמן וכייפי ומקסים כתבתי כבר מקסים, לא רוצה למחוק בכל זאת. אני ממש ממש מחבבת אותו.

קיצר, עבר זמן באמת לא דיברנו דיי הרבה, רק פה ושם כמה שיות חולין קצרות. אבל החלטתי שאני כבר לא כועסת ושהכל בסדר, הרי הוא היה שיכור מהתחת והוא לא באמת רצה אותה. שום דבר לא קרה ביניהם. מסתבר ששניהם ידעו שהם מתנשקים רק לצורך הנשיקה ושלא הולך לקרות כא שום דבר מעבר לזה.

סבבה, מדהים, מתקרבים להווה, החלטנו 15 חברה לשכור וילה לסופ"ש. סתם ניתוק וחופש מהכל. וזה באמת יצא לפועל.

ממש קרוב להווה, יום חמישי, ערב, משחק שתייה- כולם שותים נהנים כיף כיף כיף, (אני לא ממש אוהבת לשתות אבל שתיתי קצת) מחליטים ללכת לישון.

ב.מ.ק.ר.ה. באמת במקרה יצא שזכיתי בהגרלה לישון בחד היחיד עם מיטה ולא על מזרונים עם כולם בחדר אחד.

אז כראוי לפני שהלכתי לי לחדרי עברתי בחדר הגדול עם המזרונים לעשות סבב 'חיבוקי לילה טוב' לכולם. חיבקתי חיבקתי וכשהגעתי אליו באתי לחבק אותו, נתתי לו חיבוק, הוא ליפף את היידים שלו סביבי ופשוט- מממשך אותי אליו ולא שחרר. והייי כזה "טוב אז... אני מניחה שאני אשאר לישון פה." והכל כמובן באווירה טובה ומלאאאאאא צחוקים ושטויות וכיף.

נכנסתי מתחת לשמיכה ועשינו כפיות, הוא היה כזה חמים ונעים והרגשה להיות בזרועות שלו הייתה כל כך כייפית ונעימה (מזכירה לכולם שעד עכשיו הייתי רק עם בחורה שממדי הגוףשלה היו קטנים בהרבה משלי), הגוף שלו הרבה יותר גדול משלי וזה היה פשוט כיף כמו שתמיד רציתי.

אנשים התילו להירדם, מה שגרם לעוד ועוד נחירות, מה שגרם לנו יותר ויותר לצחוק. וכל פעם שאנחנו צוחקים אנחנו גם מפריעים למישהו אז המישהו הזה זורק עלינו סוכריית טופי כדי שנשתוק, מה שכמובן גורם לנו לצחוק עוד יותר!

נכון שכשעושים כפיות יד אחת מחבקת והשניהתקועה כזה לא יודעים מה לעשות איתה? אז כל הערב תוך כדי ניסינו להבין מה עושים איתה.

קיצר צחוקים צחוקים ואז פתאום הוא נותן לי נשיקה בלחי. *שוק* אבל אמרתי לעצמי סבבה נבליג, כי עד עכשיו הוא עשה מלא שטויות כמו לחפון את הטוסיק של הבחור שישן לידינו, וללק לי את הפנים של האוזן ושטויותתתתתת שטויות. אמרתי נתעלם.

ואז ניסינו להבין מה עושים עם היד התקועה? אז ניסיתי להסתובב על הגב אולי זה יעזור, ואז גם הגיע מישהיא עם פנס לראות מי ישן ומי לא, אז עשינו כאילו אנחנו מפחדים כזה והתחבאנו מתחת לשמיכה. קיצר אנחנו מסתכלים בכיוון שלה באימה ומתחבאים, מסתכלים ומתחבאים כמה פעמים ואז כשהיא הולכת אני כאילו מסתכלת עליו בהקלה מוגזמת, ואז הוא נותן לי -עוד- נשיקה בלחי.

התעלמתי שוב.

קיצר ממשיכים לצחוק, ושומעים נחירות וצוחקים עוד ועוד ועוד ועדיין מנסים להבין מה עושים עם הייד התקועה?!.

ואז אמרנו שחיבים למצא פתרון ליד הזו אז הוא מאר "טוב בואי ננסה ככה" ופשוט סובב אתי בקלילות אליו. עכשיו אנחנו עם הפנים אחד לשנייה. אחרי כמה זמן של צחוקים אמרנו דיי חייבים ללכת לישון. מיותר לציין שכולם סביבינו כבר ישנו. והחלטנו שהולכים לישון.

*נחירה חזקה*

שנינו מתיםםםםם מתיייםםםם לצחוק והוא אומר לי "שקטטט" אז אנחנו שוב בשקט ומנסים לישון.

*נחירה עוד יותר חזקה*

אני אה להתפוצץ מצחוק ואז הוא עושה לי "זה כבר יגרום לך להיות בשקט.

נשיקה

הלם טוטאלי. הלם מולחט. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. זו אשכרה פעם ראשונה שהתנשקתי עם גבר! ועוד עם אחד שאני מחבבת! זה היה נהדר!! אז אמרתי לו ".......אתה... צודק."

ואז הוא המשיך לנשק אותי, והמשיך והמשיך והמשיך. ותוך כדי גם חזרנו לצחקק ומנשקים מתנשקים.

אני עושה רגע עצירה כד לדבר על הנשיקה. השפתיים שהיי רגילה אליהן עד עכשיו קטנות מאד (של הבחורה שהייתי איתה) ושלו יותר גדולות משלי!! הייתי זה מה זהההההה מה קורה כאןןן זה נהדרר! והוא נישק מצויין! מדהים! ולאט לאט התחיל להצמיד אותי אליו, וללטף לי את השיער, ואני ליטפתי לו את השיער, והוא היה גבר!! גבר!!!! אני לא מתנשקת יותר עם שום דבר שהוא לא גבר בחיים שלי. נהינתי מכל רגע של זה.

חוזרים לסיפור, ואז אני אומרת לו "אני מאאאאד מקווה שזה לא כי אתה שיכור. ואז הוא עונה לי:

"שיט"

......

מה, מה אאני אמורה לעשות מה?

והוא מתחיל להתנצל, אבל לא מפסיק לנשק אותי, ואומר שהוא לא רוצה שאני אפגע, ושהוא לא רוצה לפגוע בי, אבל ממשיך לנשק, ושהוא לא רוצה שאני אבכה בגללו, ןשהוא מתוסבך אבל ממשיך לנשק. ניסיתי להסביר לו שאני  לא נפגעת כל כך בקלות למרות שאני כן. אבל שישאיר -לי- את ההחלטה אם להיפגע או לא.

ליטפתי לו את השיער ואז שאלתי אותו "אתה רוצה שאני אפסיק?"וברור לשנינו שזו הייתה מטאורה לכל ה שקורה שם. והוא אמר שכן ולא.

כן כי זה לא בסדר והוא לא רוצה לפגוע בי, אבל גם לא כי אולי זה כן בסדר.

"אז להפסיק או לא?"

"לא יודע" הוא נישק אותי שוב.

אחרי כמה זמן הייתי ממממממממממממממממממממממממממממש צריכה לשירותים. ואמרתי לו. ואז עלתה דילמה חדשה: אם אני קמה עכשיו, האם אני חוזרת לישון איתו? או במיטה שהוקצתה לי?

שאלתי אותו אם לחזור. והוא ענה שהוא חושב שכדאי שאלך למיטה שלי. אז אמרתי טוב.. "אני רק אקח את השפתון שלי ואלך." ולקחתי את השפתון ואז הוא תפס אותו. עכשיו היה ברור שאם השפתון ישאר אצלו אני אחזור לשם.

"אז אתה נותן לי את השפתון?" והוא הושיט לי אותו, באתי לקחת ואז הוא תפס לי את הייד וניסה למשוך אותי לנשיקה. לא נתתי לו הפעם. קמתי.

אחרי שהייי בשרותים הבנצי שאין מצב בעולם שאני חושרת למיטה שלי ושאני לא אהיה מטומטמת. אז חזרתי אליו. כמו גדי. ואמרתי לו שאנחנו נתכרבל עכשיו ונלך לישון ושבוקר הוא מוזמן להעיר אותי עם "נשיקת בוקר טוב". זה לא קרה.

בבוקר למחורת היה כאילו כלום לא היה. כלום לא קרה. הכל רגיל. ככה גם ביום למחורת, ואני כל הזמן הזה אוכלת את עצמי על מה לעזעזל קרה שם?!?!

לפני שהיינו צריכים ללכת לקחתי אותו הצידה ושאלתי אותו. הוא הסביר שהוא מאד מתוסבך עם עצמו ולא בטוח שהוא רוצה מערכת יחסים, אבל הוא אמר את זה בצורה מאד מעורפלת... ואמר דברים כמו "אמרתי למ' שאני לא רוצה ואם לך אני אגיד אחרת זה לא יהיה פייר כלפיה" למרות שלמי באמת איכפת ממנה מפגרת אחת... ובסופו של דבר הוא אמר שהוא ממש שמח בכל מקרה שאנחנו חרים. הבני ושחררתי אבל היה ברור שמשהו לא נסגר שם.

יצאנו מהוילה ופתאום החיים נפלו עליי.

התחלתי מזה לבכות, ממש ממש ממש... מאז אני בדיכי... והוא ראה את זה.

לא סיפרתי להורים שלי מה קרה אבל הייתי מאד מדוכדכת מאז. נראלי הם חושבים שקרה איזה אסון איום ונורא ונכנסתי לדיכאון קליני.

עכשיו אנחנו כבר ממש בהווה, אתמול. ניסיתי לארגן יציאה עם כמה חברים, כולל אותו. בסוף יצא שאף אחד לא יכל להגיע חוץ משנינו.

והיינו כזה "טוב מקסימום דייט" וזה היה בצחוק לגמרייייי

ואז הוא כתב לי "אבלאבלאבל"

אז כתבתי לו "?"

ואז הוא כתב: "אני מפחד שתתאהבי בי ואני אפגע בך."

או

פה נגיד

לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.

ואז התחילה שיחה של 4 שעות שבה הוא סיפר לי על זה זהוא מתוסבך, ולא רוצה להיות מאושר, וזה שהוא יהיה איתי יעשה אותו שמח לכן הוא לא רוצה. אבל שוב הוא היה *מאד* מעורפל. ואמרתי לו שהוא חייב להיות ברור.

ואז הוא אמר "חד משמעית

לא"

......

אז.. לא.......

אני לא יודעת אם נשבר לי הלב כי אני לא יודעת כמה באמת הייתי מאוהבת בו, אבל בבירו היו לי רגשות כלפי כי אני מרגישה נורא. אני לא מצלחה להתאושש מזה. וזה מוזר, כי בדרך כלל אין לי בעיה להוציא את עצמי מהמצבים האלו, אב אני כבר כמות זמן ארוכה מהרגיל במצב נורא. נורא קשה. אני רגיש כאילו המעיים שלי אוכלות את עצמן מבפנים, ואין לי ממש תיאבון ואני לא מצליחה ללמוד, או לצורך הדיון אפילו לחשוב על משהוא שזה לא הוא.

כל מקום, בכל זמן, לא משנה מה אני עושה או צריכה לעשוץ, זה הדבר היחידי שני מצליחה לחשוב עליו. אני כל הזמן רואה תמונות מאותו הלילה או נזכרת בשיחה שלנו ואני לא יודעת מה לעשות...

אף פעם לא קרה שהרגשתי ככה ועוד כזו קופת זמן...

זה נורא.. נורא קשה..

וזהו. עכשיו זה ההווה. יש לי בערך 4 שעות לישון. ישנתי במצטבר 18 שעות בחמישה ימים האחרונים

ואני לא יודעת איך להעביר את ההרגשה הזו

All I need's a little love in my life"
 

All I need's a little love in the dark

Me and my broken heart

Hold me so I'm not falling apart

"Me and my broken heart