חציית קיץ/ טרומן קפוטה. מאנגלית: איריס ברעם

בקפוטה התאהבתי כשערכתי את התרגום של "ארוחת בוקר בטיפני'ס", קובץ שבו מופיעים גם הסיפור בשם זה, שעל פיו נעשה הסרט המפורסם והמקסים עם אודרי הפבורן ששנים רבות ריתקה אותי ביופי, פגיעות וריסים באורך בלתי-אפשרי, וגם סיפורים קצרים אחרים יפים ורגישים לאין קץ. לאחרונה זכיתי שוב לעונג דומה כשערכתי את התרגום של "חציית קיץ", נובלה שכתב קפוטה בצעירותו, לכאורה לפני שהתכוונן ככותב והגיע לאותם שיאים של סגנון ושל דקויות. לטעמי, כבר אז הפליא קפוטה בהתבוננות, בדיוק רגשי ובדיוק בדימויים, ומה אפשר לבקש יותר מזה?

אם יש בנובלה חוסר בשלות, לטעמי הוא מתבטא רק במהלך העלילה, שאני הייתי מסיימת אותה אחרת. אבל אין דבר!

תשמעו למשל קטע שבעיניי הוא חכם ויש בו דימויים נהדרים (בעיקר המכתב בסוף), על גריידי גיבורת הסיפור ועל מי שהייתה חברת נעוריה, נעמי (וזה בכלל לא חלק ממהלך העלילה):

נעמי הלמדנית, והבורגנית כטבעת חובקת מפיות שולחן, כתבה לה שירי תשוקה שהתחרזו ממש, ופעם גריידי הרשתה לה לנשק אותה על השפתיים. אבל היא לא אהבה אותה: רק לעתים רחוקות אדם מתאהב במישהו שאינו מקנא בו כלל: היא לא הייתה מסוגלת לקנא בנערות, רק בגברים: ולכן רחקה נעמי ממחשבותיה ואבדה, כמכתב ישן שמעולם לא קראו אותו בעיון.

ומהי בכלל העלילה, תשאלו? גריידי מקניל, בת עשירים ניו יורקית צעירה, מתאהבת בבחור יהודי עני ולא מתאים לה, שמשיכתה אליו נובעת מאותה אי-התאמה בדיוק. בה בעת ידיד נעוריה פיטר בל המתאים לה בדיוק ומשתייך לאותו עולם תרבותי (לכתב הרכילות של העיתון, שמצלם אותם במסעדה יחד ומתעניין מיהו "ארוסה" של העלמה מקניל, מציג את עצמו פיטר כ"וולט ויטמן". זה לא מישהו מפורסם, תוהה הכתב? ופיטר, אולי בן דמותו הסטרייטי של קפוטה, מסביר שהוא "וולט ויטמן הנכד".) הוריה של גריידי מפליגים לצרפת לחופשת הקיץ, והיא מסרבת להצטרף, ובכך מכשירה את הקרקע לקיץ של התבגרות, של מימוש התאהבות לא מעשית ושל חציית הגשר מילדות לבגרות – חצייה מסוכנת כל כך...

מאת לי עברון-ועקנין