אהלן קרן

ספרתי לך שהפרויקט נעשה ללא כוונה תחילה ושהתגלגלנו אליו בלי ידיים, אבל עכשיו כשאני  מנסה לשחזר בשבילך איך הוא התחיל, אני רואה שהיו שם הרבה ידיים ולא מעט כוונות לאורך כל הדרך.

זה התחיל כשהשאלתי לרחל את 'תיאור המאבק' של קפקא, בכוונה תחילה שתקרא את סיפור המאורה, שאר הסיפורים והפרגמנטים נראו לי כספיחים שלו בלבד.

היא החליטה לקרוא אותו בקריאת אצבעות. זו שיטת קריאה בכתיבה, לכתוב את היצירה מחדש ולהקפיד להעתיק כל אות ופסיק, רק בקצב שלה, ולשבור את השורות ולחלק לפרקים על פי הניגון הפנימי שהיא מגלה בטקסט תוך כדי הקלדה.

לשם כך היא פתחה בלוג חדש בקפה וקראה לו המאורה. שם היא העלתה את היצירה בפרקים אחד אחד, פרק ליום כמדומני ולפעמים גם שניים, תלוי במצב הרוח שלה, ומה שבטוח שקריאת הסיפור כולו לקחה יותר מחודש.

מאחר והגבתי למה שהיא עשתה ולפרקים עצמם, והיא ענתה חזרה, נולד דיאלוג מעניין סביב הסיפור הזה. למעשה זו הייתה הפעם הראשונה שקראתי את הסיפור הזה מההתחלה ועד הסוף. מעולם לא הצלחתי לעשות את זה לפני כן, עד אז קראתי אותו לסירוגין קטעים קטעים באקראי, איך  שנפתח הספר. הקריאה דרך השבירה שלה העלתה זוויות מבט שיכולתי לזרום איתה. 

לאחר יום או יומיים היא מחקה את כל הפרקים של הסיפור. כולל הדיבור שפיתחנו סביבם.

האמת שזה לא דבר הכי נעים בעולם כשמוחקים דיבור חי שעוד לא הספקת להיגמל ממנו, מצד שני אין לי זכות לבוא בטענות, עשרות דיבורים מסתעפים שנמשכו לאורך ימים ושבועות וחודשים מכל המינים והסוגים, מחקתי לה בפרצוף ושחררתי אותם לחופשי, אז איך אני יכול להתלונן שעשתה כבוד לדיבור שלנו ומחקה אותו? כפרה על הדיבור, הלך אחד, יבואו מאה, רק היה חבל על השבירה שלה. לכן פתחתי כאן בלוג חדש כדי להעלות את כל הפרקים מחדש שיהיה למזכרת. בינתיים היא פרסמה בבלוג שלה תמונות שהייתה עסוקה בהן לפני קריאת המאורה, ומצאתי שיש התאמה בין הפרקים והתמונות. התאמה שהזכירה לי את הדיבור שנמחק.

השם מטעה קצת, כי זה לא פרויקט יצירה שבא להציג רעיון או נושא, קראתי לו פרויקט רק בשביל הרושם, הוא יותר בגדר הצעה לקריאה של יצירה נהדרת, אבל קשה לקריאה.