אהבה אמיתית אך לא אפשרית

בחודש הבא, יוני 2011, ימלאו שנתיים ליום שבו שהכרתי אותך. בשנתיים האלו עברתי איתך ולבד ים של מסעות בדרך המסובכת שאליה נקלעתי.

לילות שלמים התהפכתי במיטה ללא שינה, עם בכי, דפיקות לב, כמיהה עמוקה וכואבת שלא ידעתי כמותה מעודי. ימים שלמים הסתובבתי כמו סומא בערפל, מחכה שיקרה משהו, שמישהו יציל אותי מהמצב שאליו נקלעתי. בכל פעם שהטלפון שלי צלצל קיוויתי לראות את שמך על הצג, בכל הזדמנות שהייתה קיוויתי שאוכל להיות איתך, לידך, אפילו למעט זמן, אפילו לחלוק אותך עם אחרים, העיקר להיות בנוכחותך, לשמוע את קולך, לראות את עיניך מביטות בי במבט המיוחד הזה שלנו, מחייך את החיוך העקום שאני כל כך אוהבת, לשמוע אותך מצחקק ושמח, להיות שם גם כשלא טוב לך ואנחנו מדברים ומדברים ואתה מספר לי מכמוסות ליבך שהחלטת לחלוק עימי. תענוג אחד גדול ושלם.

החלטנו ביחד שצריך לטשטש את הכמיהה הזו. כל אחד מצידו ידע, הבין הרגיש שזה כבר לא טוב לשנינו, אין מוצא! חייבים לטשטש, לשנות. בכל יום אני משתדלת לעשות זאת אך זה לא קל. יודעת שזה הדבר הנכון, שנינו יודעים זאת.

בימים שבהם אני מצליחה לא להתקשר אליך אני חושבת לרגעים שהנה, עשיתי עוד צעד, הצלחתי קצת ולו במעט לטשטש את הכמיהה.

בימים שבהם אני מצליחה להיות שמחה לרגעים ספורים בלבד גם אם אני עושה דברים מהנים בלעדיך, אני חושבת לעצמי שהנה הצלחתי. אבל באמת עמוק עמוק בלב הפסקתי לשמוח. אולי זה העונש שלי ואני מקבלת אותו בהשלמה.

כשאני לא איתך מרגישה שאין לי שמחת חיים, איבדתי אותה. הכל כאילו השתנה וקיבל פורפורציות אחרות. אני מרגישה כל כך לא הוגנת כלפי החיים האמיתיים שלי, האנשים שסובבים אותי, אוהבים אותי ורוצים להעניק לי את כל מה שאני צריכה ורוצה. מרגישה שלא רוצה שום דבר מכל אלה, מתנתקת. מרגישה שאני על אוטומט. קמה בבוקר, שגרת יום, נוסעת לעבודה, חוזרת הביתה, חוגים, עיסוקים, בקושי רוצה לפגוש חברים. כמעט בכל רגע אתה עולה במחשבותיי, איך היה אילו היית איתי כאן, רואה סרט, סתם מסתלבט מול העתון של יום שישי, תולה איתי כביסה, מבשל, צוחק, בוכה, כואב, שמח, מתלבט, יודע.

הכאב, כך אני רוצה להאמין, הולך ופוחת, זוהי תחילתה או המשכה של פרידה ממשהו שכמוהו לא ידעתי מעודי, מאהבה שנוגעת בדיוק במקומות הנכונים.

יודעת שאני בדרך הנכונה אך לפרקים עדיין קשה לי לוותר. נאחזת בחוט שכבר נהייה דקיק דקיק ועוד רגע יקרע לגמרי.

כמה כאב יכול להיות בלב אחד קטן שפועם לו בקצב, בשגרה כאילו שום דבר לא מתחולל שם בפנים.

בכל רגע מייחלת ומתפללת שאצליח לעבור את הפרידה הזו בשלום ובלי לפגוע באף אחד.

אמן.