Femme fatale

אתה נכנס, כולך עייף ומתוסכל. שבוז, זאת המילה. אני בוהה בך קצת לפני שתשים לב. מתקרב אליי ורק אתה קיים סביבי. החדר הרועש מימין נעלם, הקשרים דוממים, הכל מתרוקן ממני. שואל לשלומי ואתה כ"כ מקסים. אני יכולה להסתכל עליך ימים.

אתה מרגיש את המבטים שלי מנקבים אותך אז אתה מתקרב מחזיר לי מבט, מחכה שאשפיל את שלי אבל אני לא עושה את זה. לא הפעם. מתקרב אליי ואני מריחה את הבוץ בנעליים שלך, הצבע על הפנים, הלחות שבהאמר. צעד ועוד צעד ואני בוערת מהתרגשות. הכל קורה כל כך מהר אבל אני בהילוך איטי.אתה מצמיד אותי לקיר, מסתכל לי בעיניים. עדיין לא משפילה מבט. אתה מנשק אותי חזק, מול כולם, ידיים עולות ויורדות מלטפות ומתרחקות. שיער. אוזן. צוואר. ידיים.

אתה נצמד אליי ואני מרגישה אותך, נטרף בלהט. כמה זמן חיכיתי.

"הלו!?" אתה שוב מולי. מושיט לי יד ושואל אם אפשר את המפתח שאני מחבקת. "ב..ב.בטח." ומוסרת לך אותו.

הייתי נותנת לך את המפתח ללב שלי אם רק היית מבקש.