מחשבות שבלב

חלון פתוח בחדר בקומה השביעית

אני מטפסת על השולחן שתחתיו חרישית.

עומדת, מביטה אל החוץ הנורא,

פסיעה החוצה אל האויר

האם זה טוב או רע?

נואשת, מבולבלת, לא מבינה

מי אני, מה אני

ומה גורם לי לרצות דבר כה רע.

אבא מגיח משום מקום ושולף את גופי מן החוץ

לא אומר מילה

אבל את המכה בישבן הרגשתי נורא.

אבא יוצא מן החדר, שוב אין מילה,

אני נשכבת על המיטה בוכה בכי תמרורים

מייללת, בוכה נואשות, מתפתלת

ועדיין לא מבינה.

ואף אחד לא שואל למה

ואף אחד לא מנסה להבין מה הביא אותי אל סף החלון

לא נאמרת מילה בנושא מאז ועד היום.

ואני נותרת לבד

נואשת, מבולבלת, חרדה,

ויותר מכל, בודדה.