הסיפור של ליה

 פרק 1

 

זה היה עוד יום,רגיל ושיגרתי,הייתי בדרכי, הולכת לתחנת האוטובוס עם חברתי הטובה גל.
גל הייתה חברתי הטובה ביותר מתחילת כיתה ז' , היא ילדה מקסימה ויודעת לשמור סוד.גל גם יפה ; יש לה שיער ג'ינג'י- חלק לשם שינוי, עור בהיר ועיניים בצבע כחול כהה.היא כל כך יפה ומקסימה! אין פלא שיש לה חבר כמו תום!

"אני לא יכולה לבוא איתך היום לקניון.." אמרתי בעודי מביטה לרצפה.
"למה ?" שאלה אותי גל.
"כי יש לי היום צופים, אני לא יכולה לוותר על עוד פעולה, בסוף לא ייתנו לי להדריך!" אמרתי בייאוש.
אני עכשיו כמעט בסוף כיתה ט,ועוד מעט יהיו מבחני הקבלה למדריכים. אני כבר מחכה ליום הזה מכיתה ח'! בתחילת כיתה ח', באו לבית הספר שלי, אלונים, שני צעירים בבגדי חאקי ירוקים שהציגו את עצמם ואמרו ששמם מיכאל וולריה. הם סיפרו לנו על התנועה החדשה בעיר, הישגי הצופים בערים אחרות, על פעולותיהם, הטיולים המדהימים שהיו ויהיו, על דברים שנלמד לעשותצ כמו לקשור סנאדות..... כל הכיתה נורא התלהבה מרעיון הצופים והפעולות, כמעט כל הכיתה באה לפעולות הראשונות, אך עם הזמן, מספרם פחת ואני נשארתי היחידה, היו גם ילדים משכבת ז' וו' וגם ילדים בגילי, מבתי ספר אחרים. בערך בחודש השני ללימודים ולפעולות בצופים, אמרה ולריה שבכיתה ט' כל חניך שישאר בצופים ילמד איך להיות מדריך במשך שנה שלמה ובתחילת כיתה י' יהיו מבחני הקבלה למדריכים. כבר מהרגע הזה התחלתי לדמיין לעצמי ; את עצמי בכיתה י' מעבירה פעולה עם עוד מישהו לכמה חניכים חמודים, בכיתה ו'.
"נוו!!! ליה ! פליז בואי איתי! אני חייבת לקנות חולצה חדשה לקרת הארוחה שלי עם ההורים של תום!" התחננה גל.
"אני לא יכולה! הבטחתי לולריה ומיכאל שאני יבוא! וחוץ מזה, הם עוד מעט מתגייסים לצבא ואני רוצה להספיק להיות איתם!" אמרתי לה.
גל העבירה את ידה בשערה הג'ינג'י החלק והיפה, פתחה את עיניה הכחולות-מדהימות ועשתה לי את פרצוף הכלבלב שלה.
גל כל כך יפה! מה הייתי נותנת כדי שיהיה לי שיער כמו שלה או עיניים! לי יש שיער עם צבע לא מוגדר. הוא מין בלונד-שתני על גוונים בלונדיניים-את הצבע הזה אני אוהבת אבל הוא די מתולתל וזה מעצבן אותי! יש לו גם נטייה להתנפח ולהיראות לא מסורק. יש לי עיניים בצבע חום-דבש, בשמש הן הופכות לירוק אבל לא ממש רואים את זה, רק אם עומדים ממש קרוב אלי. הגובה שלי, הוא הגובה הממוצע לגילאי 15 , אבל אני כל הזמן מרגישה נמוכה.
"טוב... אז אני יבקש משירן שתבוא איתי" אמרה גל מיואשת.
שירן היא הבת-אדם הכי רכלנית שאני מכירה. אסור לגלות לה סודות, ובכלל לא נעים להיות בחברתה כי היא כל הזמן חייבת לרכל, לרכל ולרכל.
"סבבה, אגב, מתי תום יאכל אצלך ותכירי להורים שלך אותו ?" שאלתי.
"נראה לי עוד שבועיים, כי שבוע הבא הוא נוסע לדודים שלו באשדוד" גל אמרה כשהגענו לתחנת האוטובוס.
"כמה דודים יש לו ?..." שאלתי די בלגלוג.
"את יודעת שכל שבועיים הוא נוסע אליהם! סבתא שלו גרה איתם עכשיו והוא חייב לבקר אותם!" ענתה גל בכעס.
לפעמים, קינאתי בגל, שלה היה חבר, אמנם לא רומנטיקן כמו שהייתי חולמת אבל היה לה חבר שאהב אותה והיה תמיד שם בשבילה. אבל בקטעים האלו, שהוא נוסע לדודים שלו באשדוד, ממש לא קינאתי בה.בסופי שבוע שהוא נוסע לאשדוד, היא כל כמה זמן מתקשרת אלי, לשאול אם אני שמעתי ממנו משהו, אם אני יכולה לנסות להתקשר אליו, אם אני חושבת שהוא מסנן אותה, אני היא מתקשרת בערך כל שעה בגלל הסיבות האלו שבהן הוא לא עונה, אני מנסה לדמיין כמה פעמים גל מתקשרת אליו בשעה אחת, בטח כל 10 דקות, זאת אומרת 6 פעמים בשעה?
אני רואה את הדאגות האלו של גל, למרות שהיא מנסה להסתיר אותן בכל כוחה, ולכן אני לא מקנאה בה בעניין הזה. כשלי יהיה חבר, אני לא רוצה לחשוד או להיות מודאגת שמשהו קרה.
"טוב." עניתי ביובש.
גל רצתה להתחיל לומר משהו אבל אז האוטובוס הגיע. עלינו לאוטובוס, התיישבנו. גל התחילה להסביר לי ולספר כל מיני דברים שלא ממש הקשבתי להם. הייתי כולי ממוקדת בנווה. נווה היה פעם הידיד הכי וב שלי עד כיתה ד'. בכיתה ד' עברתי לבית ספר אחר ומאז הקשר בינינו התפרפר והתנתק. בכיתה ז' התחלנו שוב להיות ידידים ואז שוב הקשר התנתק. בערך מההתחלה של כיתה ז', כשראיתי אותו "לראשונה" הייתי מאוהבת בו. עד עכשיו בעצם. ואני לא מבינה בכלל למה, הרי הוא די מתעלם ממני כשאני חולפת על פניו ואני בעצם לא מכירה אותו, אני מכירה את אותו הילד של כיתה א'-ד' שנהג לשחק איתי בהפסקות ולבוא אלי אחר הצהריים ואני אליו.
אני לא אוהבת להתאהב.למרות שכולם אומרים שזה דבר יפה וכייפי ומדהים. אני לא אוהבת את זה.
לדעתי, כרגע, להתאהב, זה פשוט לאהוב בן אדם ע"פ התכונות שאני חושבת שיש לו, וע"פ השאלות שאני שואלת את עצמי, איך אני חושבת שהוא מרגיש אלי ?? ואם הוא גם אוהב אותי ? ואם ואם ואם. כדי להפסיק לאהוב אותו, אני יודעת שאני צריכה לברר את התשובות של השאלות האלו. אבל אני ממש לא רואה את עצמי באה אליו ואומרת לו ; 'שמע נוה, אתה מוצא חן בעייני, אני ממש מחבבת אותך.... רוצה שנהיה חברים ?'. פעם חשבתי אולי לעשות את זה. אבל אז כבר הגעתי למסכנה : שאני אפילו לא מצליחה לדמיין את התמונה הזאת.
הגענו, אני וגל לבית הספר, כמו עוד יום רגיל, פגשנו את שירן, שהחלה לברבר משהו על הסקיני ג'ינס של דנה.
דנה הייתה גם אחת החברות הטובות שלי, לא טובה כמו גל, אבל בכל זאת אחת החברות הטובות שלי.דנה היא ילדה גבוהה , עיניים חומות כהות ותלתלים יפים שחורים.דנה ממש ממש ילדה מקסימה! אבל לפעמים היא נוטה להיעלב ממש שאנשים אומרים לה, במיוחד משירן, החברה 'הכי טובה' שלה, שכל הזמן הולכת ומרכלת עליה מאחורי הגב, דנה יודעת זאת ורבה איתה פעמים רבות. נראה לי שהן ה'חברות הכי טובות' מתוך הרגל.
כשנכנסנו ארבעתנו למסדרון בית הספר, תום –החבר של גם, ניגש אלי באופן מפתיע, לקח לי את היד, והרחיק אותי משלושת חברותי ההמומות. בדמיוני, ראיתי את הפנים הזועמות של גל, היא בטח משתגעת עכשיו!!!
ו... עזבו אותה.. מה הוא רוצה ממני?!