הסיפור של ליה

אני מצטערת שזה כזאת חפירה,

אבל אני עושה את מה שאני יכולה הכי טוב,

ונראה לי [אני גם מקווה] שזה שווה את זה :O

פרק 2

תום לקח אותי לחצר בית הספר, הלך לספסל, חיכיתי מספר שניות, שיתחיל לדבר, לומר לי מה קרה.
"תום!" סבלנותי פקעה.
תום ישב, הסתכל על הרצפה בהבעה לא מובנת.
תום נראה די בסדר. יש לו שיער שחור קצר עור שזוף, עיניים חומות כהות... הוא בדרך כלל היה דברן גדול, לא מהסוג ההוא שמדבר ומדבר ולא בא לך להקשיב לו, אלא דברן שמדבר על דברים מעניינים.
"תום?!" קראתי חסרת סבלנות.
תום עדיין הסתכל על הרצפה, כאילו לא שמע.
לפתע התנגן צלצול הבית ספר, המרמז ללכת לכיתה .
"טוב תום.. אני הולכת." לא תכננתי לבלות את כל שעת גיאוגרפיה בשתיקה עם תום- החבר של גל.
הפניתי אליו את גבי והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה.
תום תפס בידי, הסתכל עלי במבט עצוב. פתאום הבנתי שקרה משהו.מוזר שהוא לא משתף בזה את גל אלא את החברה הכי טובה שלה.
במוחי צצה פתאום מחשבה מטרידה ; האם הוא רוצה להיפרד מגל דרכי?
"ליה... אני צריך לבקש ממך משהו..." אמר תום. דבריו קטעו את קו המחשבה שלי, אני לא יודעת כמה שניות או דקות עמדנו ככה ; כשהוא מחזיר את ידי ועיניי מושפלות לרצפה.
"ליה..." התחיל לומר.
עכשיו זה יקרה, חשבתי לעצמי, הוא יאמר לי שאני אסביר לגל שהוא גומר איתה.
ניסיתי לדמיין את עצמי אומרת את זה לגל. דמיינתי את גל בוכה, צועקת ; למה הוא לא בא לומר לה, למה הוא נפרד ממנה. ואז אחר כך היא הייתה מסיקה מיד מסקנות, כמו תמיד כשקורה משהו רע. הייתה אומרת לי ;
'ליה! זה בגללך! קורה ביניכם משהו! נכון?!' ואז הייתי ממהרת שבטח שלא והושטתי את ידי לחבק אותה אך היא הייתה צועקת ; 'איך לא ניחשתי כבר מההתחלה?! כל פעם שהיה הולך לדודים שלו!!'
"אני צריך שתאמרי לגל," התחיל לומר וקטע שוב את קו מחשבתי. "שאני לא אהיה פה בשבעה ימים הקרבים, היא גם לא תוכל להתקשר אלי..." אמר בעצב.
הייתי המומה, כל כך לא ציפיתי שזה מה שיאמר. התחלתי כבר לחשוב איך אני צועקת עליו ; 'אבל למה?! למה אתה זורק את גל?! ולמה ככה ?! אין לך לב ?!'
"למה ? מה קרה ?" שאלתי ברקות.
בשלב זה תום עזב את ידי והתיישב על הספסל. הוא שם את שתי ידיו על רגליו והניח עליהם את ראשו.
"כי... כי סבתא שלי נפטרה." לחש בעצב, קולו רועד.
בשלב זה כבר התיישבתי על ידו.
"אבל איך...? למה...?" שאלתי מגמגמת, מנסה לעקל את מה שאמר.
"אמרו לי... שהיא מתה מזקנה, היא הייתה בת 97." אמר בקולו הרועד.
תום הוציא את הנייד מכיסו וכיבה אותו. לא הבנתי למה.
"אבל אני יודע... שהיו לה בעיות בלב. ושהיא לא הרגישה טוב ולקחה מלא תרופות." אמר.
הסתכלתי עליו בעצב. לפתע הרגשתי את הנייד שלי רוטט בכיס מכנסיי. הוצאתי אותו, הסתכלתי על המסך וראיתי הודעת SMS מגל.גל שמה לב בטח שאני לא בכיתה. ולכן חשדה שאני עם תום.בצדק היא חשבה ככמה. כי אני עכשיו איתו אבל נראה לי שהיא חשבה שאני איתו מהסיבה הלא נכונה.
"ו.. אתה, תום...חושב ש...שיקרו לך ?" שאלתי מגמגמת.
"את האמת," התחיל תום, "לא אכפת לי ששיקרו לי..." קולו רעד ועכשיו הרים את מבטו והסתכל עלי.
"אז למה..." התחלתי לנסח שאלה אל הוא קטע אותי.
"אכפת לי, שיותר אני... לא אראה את הסבתא שלי." אמר ובשלב זה פרץ בבכי.
"אני לא אראה יותר את החיוך האוהב שלה. אני לא אראה יותר את העיניים המאושרות שהיו לה שהייתה רואה אותי. אני לא יישמע יותר את קולה, אני לא ישמע יותר את סיפורי הילדות שלה, הבדיחות הישנות שלה, לא אוכל יותר לשבת איתה, יחד על המרפסת, לשתות תה, לא אוכל יותר לרוץ אליה ולחבק אותה, אני לא אוכל להציג לה את גל, שנדמה לי שמכל הסיפורים שסיפרתי לסבתי עליה כבר מכירה אותה, תכננתי להפתיע את גל, לקחת אותה לסבתי שבוע הבא. הבטחתי זאת, לסבתי." הפסיק לומר.
הבטתי בו בעצב. אני לא מאמינה שכל הזמן שהלך לאשדוד לבקר את דודיו, חשבתי שזה מוזר וגם מוזר היה לי שהוא לא עונה לטלפונים של גל.
הרגשתי רגשות אשמה. שככה חשבתי בזמן שתום היה עם סבתו ולא שיקר.
"אני....מצטערת" התחלתי לומר.
"את לא צריכה. אם זה לא היה קורה היום זה היה קורה מחר... את יודעת" אמר תום והחל לנגב את דמעותיו.
את המשך הזמן המועט עד לצלצול העברנו בשתיקה ואז נזכרתי לשאול ;
"אבל למה אתה רוצה שאני אספר לה ?" שאלתי טיפה נבוכה.
"כי אני לא יכול לספר לה את זה, שתכננתי להכיר לה את סבתי בשבוע הבא. אני פשוט לא יכולה לראות את האכזבה,העצב בעיניה, הדמעות הפורצות מעייניה, ליה... אני פשוט לא יכול לראות אותה ככה, אני אוהבת אותה" אמר.
פתאום ראיתי עד כמה הוא אוהב אותה, אהבה שאין כמותה. הוא לא יכול לראות אותה סובלת, הוא פשוט לא יכל. פתאום נורא קינאתי בגל. אפילו שהיא לא שמעה את המילים האלו מפיו. הוא אהב אותה ועל זה אין ויכוח.
הצלצול קטע את קו מחשבתי.
"תודה... ליה, באמת, תודה שהקשבת לי." אמר ונעלם מעיני.

~

~
עכשיו שיעור אנגלית. אני לא הייתי מרוכזת, כל השיעור ניצלתי את ההזדמנות שגל לא אתי בהקבצה הזאת וחשבתי איך אני מספרת לה על השיחה שלי עם תום ; על השבעה ימים הבאים שהיא לא תוכל לראות אותו או להתקשר אליו, כי יהיה בשבעה. על דבריו שאמר שלא יוכל לראות אותה סובלת, ועל הבטחתו לסבתו, שיציג לה את גל בשבוע הבא.
שיעור אנגלית חלף, עכשיו הייתה הפסקה של 20 דקות. פגשתי את גל במסדרון, היא הייתה לחוצה, בעיניה ראיתי פאניקה, ידעתי שאם אני לא אתחיל עכשיו לספר, היא תשתגע.
לקחתי נשימה ארוכה, ניגשתי אליה ואמרתי לה ;
"גל, אני צריכה לדבר איתך."
בשתיקה,הלכנו שתינו לחצר בית הספר, לפינת הדשא המרוחקת מן כל התלמידים, התיישבנו ליד העץ, על הדשא. שתקנו הראה לי בערך 5 דקות ואז גל התחילה לומר בגמגום ;
"מה..... תום....?" והסתכלה עלי.
לקחתי נשימה ארוכה. והתחלתי לומר ;
"תום סיפר לי... ש...."
גל האדימה, פניה קודחות מכעס.
"מה פתאום הוא מספר לך ?! היית אמורה לומר לו לספר לי! ליה! את לא החברה שלו!" פרצה גל בכעס.
הייתי המומה. לא תיארתי לעצמי שהיא הייתה כל כך לחוצה. "ולמה לעזאזל לא ענית לSMS ששלחתי לך?! ולמה הוא...?"
ידעתי שעכשיו גל קפצה למסכנה שאני ותום זוג ושהוא בוגד בה איתי.
"גל!! תירגעי עכשיו!!" צעקתי ותפסתי בשתי ידיה בכוח כי ידעתי שהיא הולכת לקום ולעזוב אותי ושאם זה יקרה לא תהיה לי הזדמנות שניה לדבר איתה.
"מה ליה ?! מה את עוד רוצה לבלף לי ?!" רתחה גל.
לא יכולתי לשאת את זה יותר. ולחשוב על איך אני מספרת לה בעדינות. אם אני לא יוציא את זה מיד זה יהיה הסוף שלי, והסוף לחברות בייננו.
"תום סיפר לי שסבתא שלו נפטרה!" הוצאתי את זה מהר בקול חזק.
גל פתחה את עיניה לרווחה כלא מאמינה.
ידעתי שזה לא מספיק מספק אותה.
"הוא אמר לי שהבטיח לסבתו לקחת אותך, להכיר אותה שבוע הבא," אמרתי בלחש ובקול צרוד.
"הוא סיפר לי שיותר לא יוכל לראות אותה, לשבת איתה, לחבק אותה, הוא סיפר לי שלא יוכל להכיר לה אותך." אמרתי ובשלב זה התחילו הדמעות לצאת מעיני.
גל הייתה המומה, עדיין מעקלת מה שאמרתי.
הרפיתי את ידיי מידיה.
" הוא אמר לי שלא יכול היה לומר לך את זה, בגלל שלא היה מסוגל לראות אותך בוכה. הוא אוהב אותך" אמרתי לאט, ואז גל חיבקה אותי ויכולתי להרגיש את דמעותיה על כתפי.
"הוא לא יוכל לדבר איתך או לראות אותך בשבעה ימים הבאים, הוא.... יהיה בשבעה של סבתו." אמרתי ומהרגע הזה ישבנו ככה שתינו מחובקות על הדשא עד הצלצול.
~
היום היה לי בבית הספר יום היסטרי, עדיין הייתי המומה ממה שקרה, זה היה לי מוזר.
כבר לא היה לי חשק היום ללכת לפעולה בצופים.
את כל אחר הצהריים העברתי במחשבות על השיחה עם תום, על גל, איך היא מרגישה עכשיו.
זאת הפעם הראשונה שכשתום לא בעיר היא לא מתקשרת אלי, הייתי מודאגת.
חייגתי את המספר שלה, הפלאפון שלה היה מנותק. אחר כך התקשרתי לבית שלה, היה קול צלצול אך לא ענו. ידעתי שהיא בבית וההורים שלה לא, כי הם עובדים ולכן איש לא ענה לי. לא כעסתי על גל. היא בטח עוד יותר המומה ועצובה ממני.
לאט לאט הגיע לילה, שכבתי במיטתי נזכרתי מחלק מהשיחה שהייתה לי עם תום, כשהו אמר '.... ליה אני פשוט לא יכול לראות אותה ככה, אני אוהב אותה'
ניסיתי לדמיין את נווה אומר לי את זה, ישירות ; ' ליה, אני לא יכול לראות אותך ככה, אני אוהב אותך' מעניין אם יום אחד, הוא יאמר לי את זה כשהוא אוחז בידי ומסתכל לי בעיניים.
מיד מיהרתי למחוק מחשבה זאת, זה סתם גרם לי להוסיף לו 'תכונות רומנטיות', כך קראתי לזה, לדברים שידעתי שלא ייאמרו, למקומות יפים שבדמיוני הוא לקח אותי אליהם ושבמציאות הוא לא ייקח.
אלו היו מחשבות שקבעתי כאסורות, זה גרם לי יותר לחשוב שאלות עליו ולהמציא לו תכונות.
זה הגביר את ההתאהבות שלי אליו.
זה הגביר את הסבל שלי.
זה הגביר את הקנאה שלי בגל.

זה היה אסור, אסור, אסור!

נרדמתי כשבראשי הדהדו המילים של תום ;
'....ליה, אני פשוט לא יכול לראות אותה ככה, אני אוהב אותה.'

איך היה ? מה אתם אומרים ?