זה התחיל מהחודש שעבר,חודש כ"כ רע,שבא פשוט לעלם.
לא דברתי עם אפאחד,לא אכלתי,והיה לי דיכאון של שבועים.
רק הצלחתי לצאת ממנו,וניפרדתי מהחבר.
כ"כ כואב שבנאדם ניהיה אחר.
זה פשוט משגע,עד כמה שבנאדם נחמד,אוהב,מבין,לא רב.
ואז מתחיל לריב,מתחיל לדבר מגעיל,להביא יחס פחות.
ואחרי הריב הזה הדברים הפוגעים האלה,שלא הייתי אומרת לאף אחד בחיים!!!!!!!
זה כאב הכי בעולם. ועוד בעיות ועוד !
ולא היה לזה סוף. ורק לפני יומים זה נירגע.
וקשה לחזור למציאות.
אני זוכרת לפני כמה חודשיים,קראתי ספר,שעשה אותי אופטימית.ראיתי הכול בצורה אופטימית
עכשיו הכול שחור.
זה מתחיל מהרצון לעשות שירות לאומי מכול הלב,ניגמר בזה שהרגו אותי שם,ואחרי זה הפחד הזה להתחיל מחדש,שאולי גם שם יהיה חרא.
ואיך להיתרגל לבית-עבודה-עבודה-בית.
והבלוג הזה מכיתה ט',ופתאום בת 20,אבודה בעולם.
אני שונאת תחודש שהיה.אני שונאת ששנהש עברה ניסיתי שירות לאומי.
אני שונאת את שנת 2010,שהייתה מגעילה אלי,אחרי שניסיתי להביא לה תנשמה.
מיד חשבתי ש2010 תיהיה מיוחדת,ונכון היא הייתה מיוחדת ברע שלה!!!!!!!!!
וראש השנה , שנה חדשה,מה חדש בה כשאנחנו עדיין ב2010?!
שתעוף ממני כבר השנה הדוחה הזאת.
תמיד אהבתי ראש השנה,ואחריו סוכות,הגשמים הראשונים,הרוח הקרה,החופש הגדול.
שנה שעברה לא היה,היה דיכאון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
השנה עוד הפעם מצאתי עבודה בגן ילדים,אבל לא הלכתי כי זה בדיוק בתאריך של שהירות,והטראומה עדיין עמוק בפנים.
והינה אני,עדיין אבודה,עצובה,ומחכה לשנה טובה יותר.!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: