ועכשיו פורחים!

מישהי מקסימה הזכירה לי עכשיו כמה יופי היה בחיבור בין כל מי שעבר פה בבלוגיה באותה תקופה שכתבתי באינטנסיביות. 

מדי פעם אני נכנסת לפה לקרוא קטעים ישנים שלי אבל לא משאירה מילה כתובה אחריי.

הצצתי עכשיו בגיל שכתוב בצד ליד השם שכבר קו נטוי בינו לבין שם העט שהמצאתי וחיבתי אליו עודנה נושמת - 31. כמה מילים ותחושות שפכתי כאן בגיל 18, 19...והכל עדיין פה מתועד. איזו זכות.

אם מישהו מפעם עדיין פה - לחיצת יד וחיבוק וירטואלי ודרישה בשלום ותקווה לטוב.

ואולי מדי פעם אחזור לאיזו מילה. פתאום נוצר בי החשק.