כל מה שיש לנו זה זמן ואיכשהו אין לי אפילו את זה
החיים שלי ריקים לגמרי אבל עדיין אני לא מוצא זמן להיפגש איתך. או זמן ללכת על החוף. או זמן לצייר.
אני כנראה לא מנהל אותו נכון. למה צריך לנהל דברים. למה אי אפשר פשוט להיות.
הזמן שלי הולך על עבודה, ספורט ואוכל. ומה שנשאר ממנו אני שורף על בהייה חסרת תכלית במסך.
תמיד יש תכלית לבהייה בכל מיני צורות שונות ומשונות - אבל בסופו של יום אותם שעות הן חסרות משמעות.
עוד ועוד הכרויות סתמיות שישכחו. כמה אנשים כבר עברתי איתם את הסמולטוק המיותר הזה שנשכח לנצח
שיחה אחרי שיחה אחרי שיחה בלי שום תוצאה או התקדמות
דורך במקום.
אולי בגלל זה ויתרתי על סמולטוק בשאר הזמן. לשמור על תחושת התקדמות בעבודה ובספורט
מה הטעם להיפגש בצורה ידידותית
מה אני אשרוף את הזמן שאין לי
כדי להעביר זמן ביחד ללא תכלית
עד מתי אצוף לרוחב
תפיסת הזמן שלי תמיד הייתה גרועה
אני לרוב מדייק בזמנים ואפילו מסוגל לקום בלי שעון
אבל כששואלים אותי על העבר אני אבוד לחלוטין
הכל כמו אוקיינוס אחד גדול, אין אתמול, שלשום, אשתקד
שלולית אחת ענקית של זמן שמתערבל לו למטה באסלה אל הביוב
טיפה אחרי טיפה ועוד טיפה
לפעמים מרגיש לי שזה אני שנעלם באסלה, והזמן הוא זה שנשאר קבוע במקום
עומד מלכת ומסתכל על הכל - השעון הגדול
והאנשים ועצמי - אוזלים נוזלים אל השחור
הכלום סופר טיפות חיים חרישות
שולק את אחיזתינו החלשה בזמן
אופס ונעלם
הזמן יהיה פה גם אחרי הכל
עומד מלכת
הזמן והכלום
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Silent Wind