אני בכלל מסיפור אחר

אני חושב שזה התחיל לפני שבוע, אבל אני לא בטוח. כשהבנתי מה קורה היה כבר מאוחר מיד, הם כבר פלשו. עכשיו הם עמוק בפנים. מזהמים את הגוף מבפנים.

אני לא יודע איך הם נכנסו אבל אני בטוח שהייתה להם עזרה מבפנים. יש בוגד בכוחותינו. אני לא יודע מי זה היה, זה לא חשוב, כבר מאוחר מידי.

אין תקווה. הם בפנים.

הם עוברים בין האיברים עם זרימת הדם. בהתחלה הם כבשו את הלב וממנו התקדמו לכל הכיוונים. הם לא פוחדים מריבוי חזיתות.

יד ימין נפלה ראשונה, אחריה יד שמאל. את שתי הרגליים הם תקפו בו זמנית, לא היה להן סיכוי.

הריאות, הכליות והכבד קרסו מזמן.

רק המוח נשאר.

אני מרגיש אותם מתקרבים בנחישות, הם לא מוותרים.

הם תוקפים.

הצילו.