גיל ההתבגרות שלי היה מטומטם, קולני ומאוד מאוד מטופש.

מצד שני, הייתי מאוד מופנמת, ולא עשיתי הרבה בעיות...

...בניגוד לאחותי.

אחותי תהיה בת 12 בערך עוד חודשיים, כבר יש לה חזה ששווה בגודלו לשלי (לא שזה קשה, אבל עדיין),

קולנית בטירוף, דרמה קווין באופן מוגזם להחליא- ונורא נורא נורא נוראאאאא דורשת צומי.

נכון כל הטינאייג'ריות האמריקאיות המפונקות והקולניות מטלוויזיה?

אלו שצועקות "אף אחד לא מבין אותייייייייייייייייייייייייייייייי" ו- "אתם שונאים אותיייייי אני יודעת את זהההההההה, אתם רוצים שאני אמות כברררר נכוןןןןןן?"

וכדומה?

אז ככה. בדיוק. ואפילו יותר גרוע.

אבל אל תסתכלו עלי ככה, אני פשוט נורא עצבנית בעקבות מה שקורה ברגעים אלה ממש-

היא הייתה אצל חברה שלה, וסיכמה עם אמא שלי שתאסוף אותה בשעה מסויימת, וכשהיא לא הגיעה על הדקה, היא התקשרה אליה בצעקות וצרחות ונזיפות, אז אמא שלי באה, אבל לא הסכימה להקפיץ אותה לחוג.

והיא קצת מאחרת לחוג, אז במקום פאקינג לצאת מהבית וללכת לחוג, היא עומדת כרגע באמצע המטבח, צורחת וגועה כמו בהמה שהיא מאחרת, ושאסור לה לאחר, ושיכעסו עליה בחוג, ושהיא חייבת ללכת כבר.

פאקינג תלכי!

אררג.

-סוף פריקת עצבים על אחותי-

עוד מעט הולכת ליומולדת של מישהו שאני לא ממש מכירה, עם אנשים שאני לא ממש מכירה.

יהיה בסדר, הם נחמדים.

נראה לי.

אני אביא ספריי פילפל, ליתר ביטחון...

(וואו, יש לי מלא כניסות לבלוג, ומתווספים לי מלא עוקבים לטמבלר! אני כזאת פופולרית באינטרנט, יואו...)