"הכל בסדר?"

"מה?"

"קרה משהו?"

"אממ... אני חושבת קצת על הMRI, למה?"

"את לחוצה."

"כן, קצת. איך אתה יודע?"

"כשאת לחוצה האף שלך נהיה אדום."

אני הולכת לעשות MRI, ובגלל שאני קלסטרופובית הולכים לתת לי ואליום,

זה מצחיק אותי.

אני אוהבת ספרים,

במיוחד ספרים באנגלית.

אני נהיית אובססיבית לציורים הקטנים והמטורפים האלה.

כל החדר שלי מלא בהם.

זה בערך 10X15 ס"מ כל ציור, וזה פיצי, אני לא מבינה איך יש לי סבלנות.

הם מסודרים לפי הסדר שבו ציירתי אותם.

בשלב מסויים נמאס לי רק משחור לבן, אז הוספתי עוד עט

הפוכדור מלפני כמה פוסטים, גמור.

אני אוהבת ינשופים.

אחלה שיר שבעולם. אם אתם בקטע של ג'אז-סווינג-מטאל, תכנסו http://www.youtube.com/watch?v=m2mZVOd0jWY

שילוב של האובססיה שלי לוודו לאובססיה לציורים הקטנים

והציור האהוב עליי בינתיים.

תמליצו אם בא לכם, לא באמת אכפת לי (למרות שזה יהיה נחמד) <:

אני חייבת להפסיק לקרוא בלוגים של אנשים מתוסבכים.

זה גורם לי לבכות ימים.