Only When It RAINS
A solid little step making me confused |
| 12/2009
"...אתמול ירד שלג" ;
אתמול ירד שלג בקנדה בעיר המגורים של אבי. ובחיי, אין דבר מה שיעשה את הימים הקרובים האלו להרבה יותר מהנים משלג!
למה אני לא בקנדה? *מבט אומלל*
(אם נפשכם חושקת בתמונת הוכחה, הרי לכם היא המכונית של אבי מכוסה שלג. לחצו כאן!)
\ - - - - - \
היום אסיים את הפוסט בזאת, ורק בגלל העובדה שעיניי נלחמות בכוח כדי להיעצם וראשי העלה בכמה (עשרות) קילוגרמים.
תנסו אתם, חבריי, להירדם בסביבות ה2 לפנות בוקר ולהתעורר "למחרת" ב6 בבוקר; וכשעיניכם עוד בתוליות מהחלום של הלילה, להתחיל לכתוב משוב על עבודת חקר ולאחר מכן לתפקד ביום לימודים בעל 10 שעות (מ8 בבוקר עד בערך 6 בערב), לחזור הביתה, להכין את מטלות הבית, ללכת לקורסי הכנה לאוניברסיטה בביוטכנולוגיה וכל זאת בלי להתעלף או לפחות לחטוף התקף עצבים נוראי.
אני הצלחתי, אבל הנה כבר 10 בערב/לילה ואני מותשת עד אין קץ.
לכן אני אפסיק להקליד ואעיף את עצמי ואת אצבעותיי היישר למיטה. אחרי הכל, מחר שעת אפס. כי מי לא אוהב להיות בבית ספר ב7 בבוקר, אה? 
מסקנה להיום: לימודים=קושי מטורף. מטלה: לספור ימים עד לחירות והעזיבה לקנדה (שהיא כמובן ישר אחרי סיום הלימודים).
XOXO
etoile 
| |
דיכאון של כמעט-אמצע-לילה ;
לעזאזל
לעזאזל
לעזאזל .
הגיעה לראשי מסקנה מרעישה! בכל פעם ופעם שבה ניתנת לנו עבודת חקר להגשה,
שהיא במקרה גם אמורה להיראות כמגילה רבת מילים והסברים, יבוא השיעול הקטן הזה שיפריע לתהליך.
ושוב היני חולה (מתה) במיטתי, מרעיפה מטרי נזלת על גבי חתיכות קלינקס אומללות וכמובן שלא מתעסקת בחשוב מכל השבוע- העבודה.
והנה מגיע היום האחרון לפני ההגשה והגברת מרגישה מעולה. כמה מפתיע, לא כך?
ובכן, מסתבר שזה לא מפתיע בכלל. וזה מפני שהתופעה הזו שכיחה. מאוד. יותר מדיי.
11 וחצי בלילה ואני יושבת מול המחשב, מקלידה במהירות מטורפת את הנתונים והסטטיסטיקות הגרפים ולא לשכוח את האסמכתאות הארורות! :)
לאחר המלאכה המרובה הגיעו שני השלבים האחרונים. נשמע מאיר פנים, הלא כן?
אם חשבתם כך, ובכן, טעות בידכם. השלבים האחרונים הם לא אחרים מאשר כתיבת המבוא והסיכום. כבת אנוש המכירה את עצמי כ"חופרת" מנוסה, אני ניגשת לעבודה עם מבט של הקלה על פניי.
אח, אח; כמה שההקלה הזו נמחקה במהירות; וכל זאת לאחר שבמשוב הצלחתי לכתוב אך ורק שורה אחת. והסיכום? הסיכום עוד איננו קיים כקובץ וורד ריק.
ועכשיו תגידו לי, מון שרי, מדוע כשאני מתיישבת לכתוב עבודה - ועוד אחת שאני אמורה להיות טובה בה - נעלמות לי המילים?
תאחלו לי בהצלחה, אני בהחלט אצטרך את זה 
XOXO
 etoile
[ דרך אגב, כל הגרפיקות המופיעות בבלוג הוכנו על ידי בפוטושופ CS4. נא לא לקחת! ]
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
PlasticGums