לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Bridge Of Khazad Dan




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2010

"He has fallen into the shadows..."


קמתי בבוקר, ומיד אני מקבל צלצול מאמא- ובשורות רעות בפיה.
סבא שלי חלה בשפעת החזירים. מלחיץ במקצת. עם זאת, שמעתי כל כך הרבה אנשים אומרים שזוהי סתם עוד שפעת. ששתי חברות תרופות פשוט הגזימו מאד מאד עם ההערכות שלהן ותיאור הסכנה שבוירוס.
עם זאת אני מפחד, מפחד על חייו של סבי האהוב, ומפחד שאני לא אדע להתמודד עם טרגדיה, שוב, במקרה וקורה משהו- חס וחלילה!
הוא היה לאחרונה באתיופה. מה הוא עשה שם?- כניראה הלך לראות את לוחות הברית...
אולי הוא חטף את זה שם, אבל מי יודע. אני רק יודע שמצבו הבריאותי לא היה טוב כשבועיים לערך, וזה רק מחמיר.
אני לא רוצה לאבד אותו. בתוך תוכי, יש אמונה ענקית שהוא יעבור את זה בשלום. באמת.
הוא נפל לצללי הבריאות.
  
מיד חשבתי על סבתא שלי, אשתו לשעבר של אותו סבא שחלה. היא נפטרה לפני שנתיים וכמה חודשים, ב22/10/2007.
כשהיא נפטרה, גם אז קמתי לבשורות רעות מפי אמי. היא ישבה על מיטתי ובכתה. בלב כבד, היא דיווחה שסבתא לא שרדה את הלילה.
אז- לא יכולתי להתחבר לאהבה שלי לסבתא שלי. פשוט לא יכולתי. אבל עכשיו? שנתיים אחרי- אני יכול לעבור במקצת את המחסום- לחשוב על הרגע המזעזע בו הצג המראה את דופק הלב, סימן 0.
היא חלתה בסרטן הרחם, אבל גילו את זה מאוחר. גרורותיו של הסרטן כבר הגיעו לריאותיה. היא ביקשה למות, ולא לעבור את הטיפולים הפיזותרפים.
 
אני יודע שזהו דבר פסימי, ובכל זאת- אם סבא שלי לא יבריא, ולא יפוצץ לחזיר ת'צורה, אני אדע להתמודד עם זה? כלומר- אני אוכל לבכות על אדם יקר?
אני מוטרד מהשאלה הזו, לא פחות שאני מוטרד מגורלו של סבא.
אני רוצה לראות אותו כרגע- להראות לו שהוא כן חשוב לי.
החיבוק האחרון שנתתי לסבתא שלי היה יום לפני פטירתה, וגם אז המכשירים שהחיזקו אותה בחיים, קפצו ברעש. הייתי חסר אונים אז, ואני מקווה שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו.
אף אחד לא חי לנצח, ובכל זאת- זהו לא הזמן של סבא שלי להצטרף לאבותיו.
אני מפחד סבא, אני מפחד. אתה אדם חזק, ותמיד היית. תמיד תזכור כמה חי וחזק היית כשקרתת את האוזן של הסורי בתעלה. כמה חזק היית כשלקית בשבץ המוחי לפני כמה שנים.
תזכור כמה האנשים פה בבית אוהבים אותך, וכמה הם צרכים אותך. כמה אני צריך אותך, ואוהב אותך. את מוצב החזירים, אתה תכבוש, ותכבוש אותו בריא ושלם, כמו שתמיד עשית בסיפורך ממלחמות ישראל. גיל מסוגל לחכות לך עוד כמה שנים, והוא יעשה זאת בשמחה. כן, כן- גם אני לא מאמין בשימור הנשמה לאחר המוות, ובכל זאת- זהו עוד לא תורך, סבא, לבדוק את התיאוריה הזאת אחת ולתמיד.
 
רקמה אנושית אחת / חווה אלברשטיין
 
כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו

אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.

אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו


נכתב על ידי , 22/1/2010 12:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בן: 32

תמונה




2,016
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , צבא , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKhazaDan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על KhazaDan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)