לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


If you're gonna jump then jump far

כינוי:  Red heart.

בת: 32

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2009

שוני


מדהים איך שכשמרפים טיפה המצב משתנה מצפון לדרום.

לא היה לי זמן לחשוב על כלום חוץ מאשר לעמוד בזמן שנתנו לי ולצעוק "כן המפקדת!!!"

בנתיים היא טסה לה לחו"ל, לעבוד ולהרוויח כסף... מה שכסף עושה לאנשים. מסנוור אותנו.

אז הקשר התנתק לכמה זמן והיה לי טוב ככה. היה לי טוב לא לחשוב עליה ולא לדבר איתה.

היה לי טוב להתנתק מהעולם ולהיות סגורה בתוך בסיס כשאף אחד לא יודע עליי כלום ולא על העבר שלי, כשאף אחד לא מכיר אותי בכלל.

הרגשתי טוב נפשית (פיזית קצת פחות) עם המצב הזה. אני אוהבת להתנתק מהעולם לפעמים.

היה לי טוב שלא היה לי זמן לחשוב על דברים.

אבל פתאום היא התחילה לשלוח הודעות ולשאול מה קורה.

ובבוקר אחד כשיצאתי מחוץ לבסיס והדלקתי את הפלאפון היא התקשרה. היא התקשרה אליי מחו"ל ודיברה איתי במשך 13 דקות שלמות.

לא הבנתי בכלל מאיפה היא נפלה עליי. התעלמתי מההודעות ששלחה לי לפלאפון מידי פעם וחשבתי שזהו, בטח לא יקרה שוב.

אבל מצאתי אותנו מדברות שוב כאילו הכל טוב והיא שפכה בפניי את הלב שלה כשהיה לה מאוד קשה. פתאום היא כן עושה את זה.

כששמעתי את הקול שלה פתאום כל הרגשות צפו מחדש. למה התקשרת? למה? את באמת חושבת שאני הכתובת שלך לפרוק דברים?

כמובן שאני לא יכולה להתנגד לך והסקרנות שלי העיקה עליי עוד יותר לברר מה קורה איתך.

אז אחרי כמה ימים שבהם עדיין שלחת לי הודעות ואני עדיין התעלמתי התקשרתי אלייך שוב. שאלתי אותך מה קורה איתך, מה המצב איתך כרגע.

שמעתי בקול שלך שיפור, כבר לא היית כ"כ מדוכאת ועצובה, וסיפרת לי הכל... מה השתנה אצלך בכמה ימים האלו שלא דיברנו.

היה לי ט-ו-ב לשמוע אותך ככה. אבל שוב הגעגועים עלו על פני השטח.

אבל למרות הגעגועים האלו שהחליטו לצוף להם, לא ממש בוער לי לראות אותך שוב ולא ממש בוער לי להיות איתך.

אני לא אומרת שאני לא רוצה להיות איתך שוב, אני כן, פשוט לא כמו פעם.

לחזור למשהו ישן מוכר וטוב.

בטח שוב תעלמי מזיכרוני לעוד כמה זמן כי עכשיו אני מתחילה תקופה חדשה... מתחילה קורס של חודשיים בצבא.

 

אני שונאת כשהגוף שלי בוגד בי. יש לי כל כך הרבה רצונות והגוף שלי מכשיל אותי.

אבל אני לא יכולה לכעוס כי אם אני אכעס אני אכעס על עצמי וזה קטע טיפה דפוק.

אני מאוכזבת, זה כן, אבל גם זה לא שבאשמתי.

יוצא לי להסתובב בפייסבוק ופתאום אני מגלה שכמה חברות שלי נמצאות בתפקיד שאני רוצה והקנאה אוכלת מבפנים...

אבל אין מה לעשות, הגוף לא מסוגל כרגע למה שאני רוצה וכשאני כבר כן אוכל לעשות את מה שאני ארצה זה יהיה מאוחר מידי.

לא מקבלים כל מה שרוצים בחיים ואין מה לעשות, ככה זה בחיים שלנו.

צריך להתפשר בחיים ולהפיק את המיטב ממה שיש לנו בידיים.

חלמתי להיות לוחמת וחלמתי להיות מ"כית.. אני יכולה להמשיך לחלום כי זה לא יקרה בחיים האלו.

אין עוד מה לעשות חוץ מאשר להשלים עם המצב.

 

תודה על טירונות מדהימה שלימדה אותי הרבה על עצמי ולימדה אותי עוד הרבה דברים שהם לא קשורים רק אליי.

תודה על זה שהייתי עם בנות מדהימות במשך חודש.

 

זהו...

נכתב על ידי Red heart. , 28/2/2009 13:00  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של liki look ב-22/4/2013 21:03
 





14,549
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מתוסבכים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRed heart. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Red heart. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)