בלי יותר מדיי רצון
פשוט..
התגייסתי
ולא היה הרבה זמן עד עכשיו בבית
אבל מהשבוע הכל הרבה יותר טוב
סך הכל בצבא..
אני תצפיתנית
ואכלתי מספיק חרא
אבל אני בטוחה שיהיה לי עוד הרבה בזמן שיש לי לשרוף עד לקצונה
ומה שבעצם רציתי להגיד שעכשיו דיי טוב
יציאות טובות
מספיק זמן לעצמי
אבל בטוחה שלאט לאט אני אתמקם יותר שם
עם המחשבה שכל דבר שלא מסתדר בצבא זה בגלל ש"אין הגיון בצבא"
פשוט מקלה על הכל :P
מצב קצת קשה בבית
לא יודעת, חצי מהדברים לא מספרים לי
מאוד דואגים לזה שכשאני אחזור לא יהיו לי צרות על הראש
מה שהם לא מבינים זה שנאי רוצה להיות מעורבת, לעזור כמה שאני יכולה
וזה לא יעזור אם אני אגיד את זה
כי כבר ביקשתי
ודיברתי
שומדבר.
זה נראה כמו ירידות ועליות.. דיי חדות
אפילו הם כבר מתמוטטים
אז למה לא לבקש עזרה ממני?
מה זה משנה שאני בצבא ורוב הזמן לא פה
ו?
אבא שלי נשחק ואמא שלי כבר לא יכולה לסחוב על עצמה
אבל תאמת
הפעם זה נראה שונה
יותר טוב כל התקופה
פיתאום יש רצון וכוח
אבל עדיין
אני מפחדת שזאת רק תקופה
ואולי זאת רק אני
או הרגשה
אני באמת שמחה שיש לי את החברות והידידים שיש לי
תמיד אמרתי את זה
אבל אומרים שבצבא מבינים מי החברים האמיתיים שלך ובלה בלה
אני לא כל כך רוצה להאמין בזה
אבל יש בזה משו אמיתי
אני לא ממהרת להסיק מסקנות לגבי אף אחד מהאנשים שניראו חברות/ידידים שלי
וקצת התרחקו
מחכה ומשתדלת מדיי פעם לשמור את הקשר יציב
ככה זה שאנשים חשובים לי
וחוץ מזה, אלה שתמיד פה
גם שאני לא פה
משמחים אותי כל כך אפילו בלראות שיחה שלא נענתה מהם או הודעה
זה רק המחשבה
באמת שאני מחייכת כל פעם
זה באמת כיף לדעת שחושבים עלייך
(:
אני אסיים פה ואגיד
שעברתי (עוד קצת) 4 חודשים בצבא
ואני שמחה שעברתי את זה
ותתגייסו!!!!!#$^$^%*^&*)**)&&!!@@!!!!!
יומטוב (:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
