החלטתי לנסות את מזלי... יצא לא משהו לדעתי, אבל ניחא^^
בחיי היומיום שלי אני כל הזמן שומע אנשים מתלוננים על החיים שלהם, על האישה, על האקס, על העבודה המתסכלת...
במיוחד על העבודה. הו, כמה שהם מתלוננים על העבודה! בהתחלה לא היה לי כל כך אכפת, והתאמצתי לצותת לחלקים המעניינים יותר של השיחות שלהם. החלקים שלא גרמו לי לקנא ולהגיד "אם רק לי הייתה עבודה כזו!". אבל עם הזמן הם הלכו והתרבו. יותר ויותר אנשים, נכנסים לאוטובוס יום אחר יום, מתיישבים לידי בפרצוף מתוסכל ומתחילים לקטר על היום המסריח שעבר עליהם.
לפעמים אני כ"כ מתמלא קנאה וטינה כלפיהם, שאני מדמיין תאונות.
אני מדמיין את הרמזור האדום, ואני מדמיין אותו מתחלף לירוק. אני מדמיין את כולם צועקים "נו, סע כבר!!!", ואת המבטים הנחרדים והמבוהלים שמספיקים להופיע על פניהם רגע לפני שמתנגשת בנו משאית של חומרי ניקוי. כל האנשים באוטובוס נפצעים, חלקים נהרגים אבל הרוב מצליחים לשרוד. מאוחר יותר בחדשות, יראיינו אחד מהם, אולי איש עסקים פצוע קל, שקובר את עצמו במשרד 24:7 במקום להשקיע במשפחה ובילדים, ובמקום להגיד משהו עמוק ואצילי כמו "עכשיו הבנתי את משמעות החיים, צריך להיות מרוצים ממה שיש לנו!", הוא יפלוט משהו בסגנון "אוטובוסים מזדיינים, מי נתן לנהג הזה רשיון?!".
זה עצוב. אף אחד לא יכול לשמוח בחלקו, ואני זה ששומע את כל האגוצנטריות, השנאה, הפסימיות. זה נראה לכם הוגן? אני משקיע באנשים האלה את הנשמה שלי בכל ימות השבוע, נותן להם כ"כ הרבה מעצמי, ואח"כ מבלה את הלילות במחשבות דכאוניות שהקיטורים שלהם משתילים בי.
"אוי, אתה לא יודע מה הבוס אמר לי היום! המניאק הקטן..."
"הם התחתנו?? איזה יופי! אני נותנת להם שנה גג."
"המוכרת ההיא בפוקס, פשוט חתיכת שרמוטה! אין, הלוואי שיפטרו אותה"
לפעמים אני מרגיש כאילו כל השנאה בעולם, כל הרוע שקיים, מתרכז בתוכי. כל הזבל שקוע עמוק בלב שלי, במחשבות שלי, בכל רגע שאני חי ובכל רגע שאני מתחיל עוד יום בעבודה המחורבנת שלי, ואין שום מילה בעניין.
אולי יום אחד, כשממש יימאס לי לשמוע את השטויות שלהם, אני סוף סוף אעז להרים את קולי ולצעוק עליהם שהם מתנהגים כמו חבורת אידיוטים שלא יודעים להעריך את הזהב שיש להם בידיים. אני אצעק עליהם שהחיים חרא, אבל צריך לדעת להתמודד עם זה, אני אצעק עליהם שלכל הפחות יטרחו למצוא מקום אחר לשפוך בו את הקיטורים שלהם, כי אני לא פסיכולוג, אבל מעל הכל, אני אצעק שיפסיקו כבר להדביק עליי מסטיקים ולתלוש לי את הריפוד כשמשעמם להם.
זה מתחיל להיות נורא מציק.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=11021626
אם יהיה לי כוח וזמן אני אעשה אחרי המועד ב' סריקה של כל השטויות שכתבתי בזמן שלמדתיXD.
בהצלחה לכל הנבחנים, מי ייתן ולא יהיו טעויות בטופס הפעם!
[אוי, על מי אני עובדת, זה משרד החינוך>.<]
עריכה (14.7.09, 22:12)
הו, מחר ILSI
.
נתראה ב- 26 לחודש, אני מניחהXD.
xoxo
*RM*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
