(התעלמו נא מהכותרתP:)
זה מצחיק שלפעמים אתה מרגיש ממש מאושר, ואני מתכוונת מאושר במובן המלא של המילה- אין לך הכל בחיים, אבל יש לך כל מה שאתה באמת צריך כרגע. ואתה מתחיל לחשוד, שלא יכול להיות שיהיה טוב כ"כ לאורך זמן, ומשהו חייב לבוא ולחרבן הכל, וראו זה פלא- משהו אכן מגיע ומחרבן הכל.
אמרו לכם פעם שאתם השולטים בגורל שלכם?
היה לי חלום שלשום, יצאתי ממנו מוכת טראומה קלה:$. חלמתי שחטפתי סרטן כלשהו, והתחיל לנשור לי השיער (שגם ככה קצר להחריד><). הדמות שלי בחלום ממש הכתה את עצמה נפשית על כך שהפסיקה להאמין באלוהים כי ככל הנראה זה העונש שהיא קיבלה על חוסר האמונה הנוראי שלה. ועכשיו, מאוחר מדי.
כשהתעוררתי מבוהלת, מיהרתי למשש את הראש לי.
"פיו, השיער בסדר. כנראה שאין אלוהים."
אז לא, אני לא מאמינה אדוקה במיוחד. אני לא מאמינה בכלל, מה שדי אבסורדי בהתחשב בכך שאני בנאדם הרבה יותר אמוציונלי וקיטשי מאשר רציונלי, וזה שתנ"ך היה אחד המקצועות האהובים עליי (לפני שסיימתי איתו! *צחוק מרושע*) ושבכללי אני אוהבת את האווירה הדתית שיש במקומות מסוימים, כמו בכותל, או בקבלת שבת של צמר"ת. זה בכלל מדהים, כי רובנו לא דתיים וגם לא שומרי שבת ומה שלא יהיה, ובכל זאת, זה כ"כ... משרה שלווה.
אחרי הערה שקיבלתי מחברה בנושא, החלטתי לחקור קצת על הנושא הזה של אתאיזם. נראה לי קצת מגוחך שאני רואה בעצמי אתאיסטית וכל מה שאני יודעת על זה הוא "אין אלוהים", פחות או יותר. מאוד מגוחך.
הערת ביניים, החדר שלי מריח ממש מוזר. אני מוטרדת קלות
נמשיך?
קודם כל, ההבדל בין אתאיסט לאגנוסטיקן- אגנוסטיקן לא מביע דעה בכל הנושא של אלוהות, בעוד האתאיסט פשוט שולל את קיומו של כל אל אפשרי.
[אתאיזם, דרך אגב, לא שולל את קיומה של דת.]
יש הרבה טענות שתומכות בקיום האתאיזם. כגון:
טיעון חוסר ההוכחה: המאמינים (תאיסטים) לא יכולים להוכיח שאלוהים קיים, אז למה לא לפקפק בכך?
טיעון פסיכולוגי: זה ברור שבני אדם מאמינים באלוהים כלשהו כי הם מחפשים אחר דמות הורה כלשהו, שתגן עליהן ותדאג להם כל חייהם, ותעניק להם אמונה בעצמם ובעולם שסביבם. זה עוזר לאנשים להתמודד עם הפחדים שלהם ונותן להם ביטחון. או במילים אחרות- אנחנו מעדיפים, למען השפיות שלנו, להאמין בקיומו של אל.
יש עוד הרבה טיעונים שלא ממש סותרים את קיום האל אבל כן באים להוכיח שהוא לא כל יכול (למשל, פרדוקס הכל יכול: אם אלוהים כל יכול, האם הוא יכול גם ליצור משהו שיהיה בר יכולת גדולה משלו? ברור שכן, משמע הוא לא *הכי* כל יכול. וכו' וכו'...)
למה אתאיסטית.
סיפור ארוך, וגם קצת אירוני. אבל לא נדוש בזה כעת.
כשהייתי בכיתה ח' הייתה לי תקופה כזו של לחץ נוראי ממבחנים, שגרם לי להיכשל קשות- אבל רק במתמטיקה. לכו תבינו. כל פעם, לפני מבחן במתמטיקה, הייתי לומדת המון, ובערב לפני מבקשת יפה מ- ה' שיעזור לי להצליח הפעם. ואז הייתי נתקפת חרדה, ונכשלת. אז יום אחד אמרתי פאק איט! כנראה שמשהו לא עובד במערכת אם אני כל הזמן ממשיכה להיכשל.
אז הלכתי, ועשיתי מדיטציה. הדלקתי כמה נרות, שמתי שירים טובים במחשב, עצמתי את העיניים, נשמתי עמוק, והבטחתי לעצמי שאני יודעת את החומר פרפקט ויהיה בסדר גמור. וזהו. ככה הוצאתי 81, אחרי תקופה ארוכה של חמישימים, ארבעימים ושישימים.
בעצמי.
לא אכפת לי שאחרים יאמינו. בכיף שלהם, כל עוד זה לא קיצוני- אדוק- מפחיד.
אבל אם תשאלו אותי- גם אנחנו, קהילת האתאיסטים, לא יכולים להיות אתאיסטים ב- 100%. אין אדם שלא מאמין במשהו. אין אדם שאין משהו שמחזיק אותו ומגן עליו כשהוא במשבר, שעושה לו טוב, בין אם זה פיזי ובין אם זה מנטלי בלבד.
אנחנו לא קוראים לזה אלוהים.
אנחנו קוראים לזה אהבה, מוטיבציה, חברים, משפחה, נאמנות, שיחת בנות, סניף, הקרוסלה בגינה שליד*, בית.
אז בסדר, עדיין לא כתבו ספר גדול ומפורשן על הבית שלי או על החברות הנפלאות שלי או על הידידים הכי מצחיקים בעולם,
אבל בת'כלס... למי אכפת במי או מה אתם מאמינים? מצידי לכו תסגדו לשידה העץ השבורה שנתרמה לכם ע"י הסבתא הפולניה. כל עוד השידה הזו נותנת לכם את הכוח להמשיך כשקשה... למי לעזאזל אכפת?
יש לכם את עצמכם, את האישיות המדהימה שעיצבתם בחלוף השנים, יש לכם כ"כ הרבה כלים לבנות ולעשות ולפתח ולהרוס ולמוטט ולנתץ. תנצלו אותם, בעבורכם, בעבור אחרים. תפיצו טוב, תפיצו רע, תעשו מה שנראה לנכון, תפעלו לפי קודי המוסר, תשלחו את המוסר לעזאזל, תתחשבו, תאהבו, תשנאו, תפגעו, תפעלו!!! הכל בידיים שלכם. תשתמשו בהן.
[לא בשביל זה!><"]
*just kidding. אני שונאת קרוסלותB-|
xoxo
*RM*, שיותר מדי מצלמת את עצמה, ועכשיו השיער שלה קצר להחריד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
