LOL, רק אמא שלי יכולה להסתובב במשך כמה ימים עם נטל בגודל של מלון על הלב, ואז לבוא אליי ולהגיד לי שהיא צריכה לדבר על משהו, וייקח לה חצי שעה להגיד שהיא בסך הכל מבקשת שאני אוריד את השלט של KEEP OUT מהדלת. כזה מתאים להXD ניחא, העיקר שימשיכו לדפוק בדלת לפני שהם נכנסים ולא יתפסו אותי לעולם שוב בחזייה>< (בכלל, מה לא בסדר איתכם, אנשים?! אמא מסתובבת בחולצות בלי חזייה מתחת, אחגדול ב- tighty undies ואבא ב... משהו שמאוד דומה לזה:S הצילו@___@)
הסופ"ש האחרון שלי היה כ"כ כ"כ כיף. הרבה זמן לא נהניתי ככה (למרות ששוב נרדמתי בערב שישי. אני חייבת להתחיל לישון שנ"צ
).
נסעתי לק. אתא האפלה, שם העברתי ערב איכותי עם כמה ידידים, חברות טובות, ושני בחורצ'יקים חמדמדים שלא ראיתי מזה זמן רב! ראינו מלא שטויות כמו Wanted (איזה בזבוז של סאונדטראק איכותי על סרט אידיוטי><), יעד סופי 3 (לכל שונאי הפקאצות שבקהל הקוראים- יש שם בחורות עירומות שנשרפות בתאי שיזוף. צפו בהנאה), ואת זהhttp://www.youtube.com/watch?v=if19HSGutGY, ועוד כמה בסגנון שלו.
חזרתי הביתה קצת אחרי 3:00, רצתי לפייסבוק (מכורה) (מכורה גם לסוגריים>.<), והלכתי לישון ב- 4:00 ככה.
ביום למחרת- i.e. שבת- חזרתי להתנחל בבית של אותה חברה. ידיד שלי היה צריך לתפוס רכבת בסביבות 21:00, אז חשבתי- טוב, אני אלווה אותו וגם יהיה לנו קצת זמן איכות לפני שהוא נוטש שוב לפרק זמן בלתי מוגבל!P:
אז זהו. הדרך שחשבנו שנעבור בחצי שעה הליכה, לקחה בערך שעתיים (מה שהגיוני בהתחשב בעובדה ששנינו לא גרים שם ולי אין חוש כיוון). אחרי שעה ככה הגעתי למסקנה שלאוטובוס שלי אני לא אגיע בזמן, והתחלתי להיות נורא מיואשת. לא הבנתי איך הוא הצליח להישאר רגוע ואופטימי כשהוא גר הרבה יותר רחוק ויש לו רכבת לתפוס, אבל הוא נורא עודד אותי והחזיק אותי, אמ, חיה
בשלב מסוים שנינו די התעייפנו והחלטנו לקנות קצת נסטי להרוות את צמאוננו הנורא מכל. הייתם מצפים שלמצוא חנות שמוכרת נסטי בק. אתא, אחרי שיצאה השבת, לא יהיה מסובך מדי. אז טוב, מצאנו חנות חצאיות, חנות נרגילות, חנות עם אוכל שלא באמת מוכרת אותו (0.0), ובסוף- נסטי! וגם זה היה רק חצי ליטר. אבל ניחא, זה עשה אותי כ"כ מאושרת
. עמדנו בסופר פארם בתור אחרי איזו אישה, שקנתה בסה"כ 3 מצרכים מסכנים, אז מה, לא נידחף לה, היא תכף תסיים.
אבל לא- כמה ישראלי מצידה, היא חייבת לבקש את הכתונת שבמבצע, ואז לגלות שאין את המידה שהיא רוצה בצבע שהיא רוצה ולבקש צבע אחר, ואז לגלות שהצבע הזה הוא לא במידה הנכונה, ואז כשאת סוף סוף מקבלת אחת ורודה במידה מדיום, מסתבר שאת בכלל צריכה לארג', ואולי תחזרי כבר בפעם אחרת לקנות אותה.
אולי.
בסופו של דבר הדריכו אותנו איך להגיע לתחנת האוטובוס הקרובה. רצנו באטרף לאוטובוס שבדיוק הגיע.
אני ברגע אחרון של ותרנות: "וואי, עזוב, זה בטח אפילו לא מגיע לאן שאנחנו צריכים"
(דקה מאוחר יותר)
אני: "תגיד, אתה מגיע ל- XXX?"
נהג: "כן"
הקול בראש שלי (מה, אני לא משוגעת *בכלל*): "יופי ריני!"
משם אני לקחתי עוד קו הביתה והוא המשיך לחכות לרכבת. וזהו, חזרנו בשלום.
איכשהו אני תמיד נתקעת במצבים כאלה. יכול להיות שזה בגלל שאני חסרת חוש כיוון בעליל. המ.
מה שלא יהיה, היה לי כיף. כן ירבו נטיות אובדניות שכאלה
אני לא סגורה על עצמי בזמן האחרון.
מחליטה משהו, בטוחה בזה, 100%, הכל סגור, משנה את דעתי. וחוזר חלילה.
בעצם, כשאני חושבת על זה, זה ממש לא לאחרונה. יש לי את הקטע הזה של לבחור משהו לפי ההגיון ולפי הלב / אינטואיציה / מה שלא יהיה. אני כמובן הולכת לפי ההגיון, ובסופו של דבר, ברגע אחד מכריע, מבינה שטעיתי. והכל בזכות האינטואיציה. אני לא חושבת שאי פעם ממש התחרטתי על החלטות שהאינטואיציה עזרה לי לקבל...
אבל חבל שהיא תמיד מגיעה רק בסוף, כשמאוחר מדי.
אני צועדת על שביל ההחלטות, ואין לי מושג אם הפנייה- פניות?- שהרגע לקחתי היא הנכונה.
Guess we'll just have to wait and see.
xoxo
*RM*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
