קמה בבוקר. מורידה את הפלטות המכוערות שאני צריכה להרכיב כל לילה, מצחצחת שיניים. מתקלחת קצת. לא מייבשת את השיער. אין לי כוח, הוא יתייבש כבר בעצמו.
מתיישבת על המחשב. יש לי שיעורים לעשות, הרבה למען האמת. אבל הם יחכו. רק 5 דקות על הפייסבוק, ואני אפנה לספרים היקרים שלי. אבל יש הרבה נוטיפיקיישנס, ואני נכנסת למערבולת התמונות, התגובות והמשחקים המטופשים, לא עומדת בפיתוי, ולא שמה לב לדקות החולפות.
מתכתבת איתו קצת במיילים. צוחקת פה, מקווה קצת שם. אבל לא משנה. ציפיות זה לכריות, שום דבר לא הולך לקרות.
אני מפעילה את הפלייליסט ביוטיוב, אחד מיני רבים, מכבה את המסך, ופותחת את הספר. מסיימת יחידה אחת ונותנת לעצמי הפסקה. ההפסקה גולשת קצת ממימדיה ואני מוצאת את עצמי מדברת על שטויות עם אנשים במסנג'ר, מתכתבת קצת איתו. שוב.
השיעורים למחר! אני מטיפה לעצמי. שוב מכבה את המסך. שוב מתיישבת ומתחילה לפתור בעיות מסוגים שונים. עוברת לאוצר מילים, אף פעם לא הייתי טיפוס של מתמטיקה וזה גם לא הולך להשתנות. אבל אין לי זין לזה. אני מחפשת כל דבר אפשרי לעשות מלבד השיעורים, וכשאני מתייאשת, חוזרת בצער רב לאחד מתשעת הספרים הירקרקים שלי.
מצפה. לא בטוחה למה.
כבר כמעט 16:00, ועדיין לא אכלתי. אני הולכת למטבח, מחממת כמה פרגיות במיקרו וטורפת להנאתי. אני מחליטה לצאת קצת לחורשה, לעשות הליכה בשקט, ככה לבדי, כמו שאני אוהבת. הולכת קצת לאיבוד בדרך הסבוכה שיצרתי לעצמי ונאלצת לעבור דרך כמה קוצים. לא נורא. אמא לא תשים לב לשריטות.
אני חוזרת הביתה. מתקלחת שוב. מריצה פלייליסט נוסף ביוטיוב. אני כל כך אוהבת את הקול של ג'ון מאייר, יש בו משהו פשוט מרגיע. כמה חברים פותחים איתי שיחות במסנג'ר בזה אחר זה. השיחות מתנהלות בצורה נחמדה. "מה קורה?" פה, בדיחות פרטיות שם.
אחת מהשיחות נגררת לכיוונים לא רצויים. או רצויים. אף פעם לא הצלחתי למצוא את ההבדל המדויק. אבל אני משתפת פעולה עם זה. מה זה משנה, אין לי משהו יותר טוב לעשות. אני זורקת על המיטה את הטרנינג הישן והחולצה מכיתה ו' שבאופן פלאי עדיין עולה עליי, ומחליפה לבגדים נורמלים. יוצאת לדרך.
אני חוזרת הביתה כשכבר ממש חשוך. רציתי להישאר עוד, אבל לא כדאי. אולי ביום אחר.
הבטחתי שאני אשב על השיעורים לפחות קצת בלילה, או אולי אקום מוקדם בבוקר ללמוד קצת. אבל מאוחר, ואני עייפה, והפייסבוק ממש קורץ לי. אני מתכתבת איתו עוד קצת.
איתו אני לא אתכתב היום. לא כדאי. אולי ביום אחר.
הולכת לישון בסביבות 2:00, לא ממש עייפה אבל יש שיעור מחר והדבר לא מותיר בידיי יותר מדי ברירה. מריצה בראש זכרונות מהיום החולף. מעניין מה יהיה מחר... אני משערת שאותו דבר. שגרה שכזו.
אולי בעוד שבועיים?
אולי ביום אחר.
אני משחקת באש.
זין. על הכל.
xoxo
*RM*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
