Stupid Altruism

"קנון טען שהשינויים הפיזיולוגיים המתרחשים באורגניזם במצב לחץ נועדו להכשיר אותו לאחת משתי תגובות אפשריות- להילחם או לברוח."

*

אני לא מתמודדת. אני לא יודעת להילחם במה שמפחיד אותי, אני מודה, אני פחדנית.

באופן מגוחך למדי, קל לי יותר להילחם כשאני בחזית לבדי, כשאני נלחמת מול עצמי. כשאני צריכה להשיג מטרה כלשהי וזה רק עניין של להצליח לעבור את זה, בכוחות עצמי. קשה לי יותר להילחם נגד הסביבה, אולי בעצם גם עם הסביבה. אני טוענת ללא הפסק שאני פייטרית, שאני לא מוותרת.

זה לא נכון. אני משקרת.

אבל זה בסדר, לברוח, לפעמים, אם אתה ממש בטוח שהסכנה מתקרבת לכיוונך. לא? יש דברים שנשגבים מכוחנו הנפשי והפיזי להתמודד עימם.

אז זה לא פחדני. זה אמיתי, זה אנושי לגמרי, ואין מה להצטער על זה.

פחדני זה לברוח לפני שהסכנה הגיעה.

אני לא אמיצה. אני לא שופעת ביטחון והערכה עצמית, אני לא רואה בעצמי חזקה הרבה יותר מאנשים אחרים.

מה, אז אני רצה בגשם זלעפות? אז אני אומרת למורה שלי שטות מטופשת שהוא לא יבין כי התערבו איתי שלא אצליח לעשות זאת? אז אני קמה באמצע הקריון בערב שישי ומתחילה לשיר שירים מ"כמעט מלאכים"?

זה לא עושה אותי אמיצה. זה לא הופך אותי לבעלת ביטחון. אז אני מתמודדת עם דברים באמצעות הצחוק, אז אני מרשה לעצמי לצחוק על פחות או יותר הכל כי אני לא רואה טעם לחיים בלי החיוך והצחוק, אז מה. אני לא אמיצה, כי אני זו שבורחת במקום להילחם.

כשהגיליוטינה מתקרבת, אני בורחת, שחלילה לא תערוף את ראשי. אבל אני בורחת גם כשהיא לא מתקרבת, ורק נדמה לי שאולי כן, אפילו אם הדמיון הזה לא מבוסס על שום דבר מציאותי. כי אני פוחדת. בחיי, שאני כזו פחדנית. אני לא מסוגלת להישאר עד הסוף.

אני לא מסוגלת להתחייב, לאף אחד, לשום דבר, כי אני פוחדת שתעזבו אותי מתישהו, ויכאב לי כל כך, ואני חייבת למנוע את הכאב הזה,

אז אני פשוט אלך ראשונה.

כן, זה מטופש, אני יודעת, בגלל זה אני תמיד עוצרת את עצמי וחושבת פעמיים לפני שאני ממהרת לעזוב, חושבת אם זה באמת מוצדק ואולי יש סיכוי קלוש שרק דמיינתי את המערפת מתקרבת אליי, ובעצם הכל בסדר.

אז אני לא עוזבת, בינתיים, אבל הפחד נשאר, ומלווה אותי, כל הדרך,

עד לנקודת הפרידה.

קר לי ברגליים, תדליק ת'מנורה בקיר.

xoxo

*RM*

נ.ב.

תודה על התגובות בפוסט הקודם. באמת עודדתם אותי

טוב. זה בסדר.

באמת.

אני רק אשיג 100 סופי ב- 60% מהבגרויות שלי. אולי איגש שוב בעוד 4 שנים בשביל לעבור את ה- 700, אולי זה יהיה יותר יעיל.

באמת, זה לא כזה נורא. סך הכל 700. או, סך הכל לקבל 100 באזרחות, אנגלית, לשון והבעה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ופיסיקה.

בסד, אז אני גרועה בפיסיקה. בסדר, אז בלשון קיבלתי 89 ככה שאין מצב ל- 100 סופי. בסדר.

לא נורא. זה לא כזה נורא.

באמת.

סך הכל 700.

לא נורא. סך הכל, אני אצטרך לחרוש קצת יותר בשביל להשיג את מה שאני רוצה.

זה בסדר, באמת.

אני יודעת שאני פצצת צומי אחת גדולה ומגעילה, אבל אפשר בבקשה חיבוק?

זה כ"כ אבסורד, שבסופו של דבר רוב הסיבות שבגללן שאפתי לציון גבוה בכלל לא חשובות.

הכל.

הרצון לעקוף את כולם, הרצון לשמוח שהייתה לי סיבה מוצדקת לוותר על הטיול השנתי ולא להרגיש פספוס, הרצון לנפץ את המיתוס שכל התיכוניסטים לא מצליחים בפסיכומטרי (למרות שזה קצת מוכח סטטיסטית><")...

כל זה כבר כ"כ לא רלוונטי, זה מעולם לא היה אבל זה דרבן אותי להמשיך הלאה ולא לוותר, לא לוותר בשביל להגיע לפקולטה הזו שאני כ"כ כ"כ רוצה, אבל הסכם הזה הוא עצום. זה בכלל לא נראה ככה, סך הכל 680, אבל עם ציון כמו שלי, של 667, צריך ממוצע בגרויות של 110 בערך בשביל להגיע לזה, ואין לי את זה, ואני צריכה להתאמץ כ"כ הרבה יותר ממה שאני כבר מתאמצת בשביל להגיע לזה,

ואין לי מושג איך להתאמץ עוד יותר כי אני כבר ככה קורעת את התחת כמו חמור,

ופשוט רע לי!

אני שונאת להיות אימו על דבר מפגר כמו ציון, אבל זה... אוף. לא כולם מבינים איזו תחושה אדירה זו למצוא מקצוע שאתה באמת נהנה ממנו, ושיש לך, בואו נגיד, אשכרה, תשוקה אליו! ואני יכולה רק לאחל לכולם ימצאו את המקצוע הזה שלהם.. אני כבר מצאתי את שלי, והולך להיות לי מאוד קשה להמשיך איתו הלאה...

אז אני אופטימית. בשבילי המשפט "יהיה בסדר" תמיד מתקיים, כי אני תמיד קמה וממשיכה הלאה למרות הקשיים.

אז מחר אני אקום, והכל יהיה בסדר,

אבל הציונים שלי יישארו אותם ציונים, והפסיכומטרי יישאר אותו פסיכומטרי.

לא יהיה בסדר, לא עד הציון הבא. ואני שונאת שאנשים צריכים פאקינג לקרוע את עצמם ואת הנשמה שלהם בשביל בסך הכל לעשות מה שהם נהנים ממנו ואולי בדרך גם לעזור לכמה אנשים אחרים. קחו למשל את הרפואה-ניקים.

זה נראה לכם נורמלי שבנאדם יוציא 732 בפסיכומטרי כשהוא פאקינג חולה ויתאכזב?

לא. אבל זה כן, כי עם ממוצע בגרויות לא מפיק גבוה, זה פשוט לא מספיק. זה אף פעם לא מספיק.

סליחה על הצומי, אני לא אוהבת לעשות את זה אבל הייתי חייבת לפרוק.

מזל טוב למסופקים מהציונים שלהם ובהצלחה לדצמבריסטים.

*RM*

[התסלחו לי? יש לי מבחן על חומר של שנתיים בעוד 5 ימים ואני בעיכוב רציני]

[8 פרקים. זה הפרק השני שלי!!!]

איך שלא יהיה, זה דווקא די מעניין. אז סבביP:

והפוסט הבא מוקדש לנופר, כי גם היא לומדת את זה, ולרזי, כי הוא הכין לי בובת וודו מאגניבה

יאללה, זזנו

זו אחת משלוש התיאוריות שלמדנו בנוגע להתפתחות האישיות של האדם.

אריקסון היה תלמיד של פרויד ורואה את עצמו פרוידיאני למרות שהתיאוריות של שניהם שונות למדי (איזו בגידה במנטור, צק צק צק><).

התיאוריה שלו שייכת לזרם פסיכולוגיית האני , שמשמעותה היא שתפקיד האני הוא לא רק לענות על הצרכים של הסתמי אלא שהוא עומד גם בפני עצמו, כישות עצמאית.

התיאוריה הזו הינה תיאוריה פסיכוסוציאלית -> מראה את הקשר בין התפתחות האישיות לקשרי הפרט עם סביבתו. בכל שלב בתיאוריה מתווסף לפרט רכיב אישיותי מסוים, חיובי או שלילי, ובסוף חייו מתהווה פאזל של כל החלקים שאסף לעצמו במהלך החיים.

הבדלים בין פרויד לאריקסון

נתחיל עם העובדה הברורה מאליו, פרויד סקסי. אריקסון סתם זקן חאמוד.

1. בתיאוריה של פרויד יש 5 שלבים, אצל אריקסון יש 8. חפרני.

2. פרויד מיקד כל שלב באיזור ארוגני (איזור הגורם לסיפוק גופני מיני), אריקסון לעומתו חילק את השלבים לפי יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו.

3. לפי התיאוריה של פרויד, מבחינת ההתפתחות נער בן 15 הוא בדיוק כמו בחור בן 25 או מבוגר בן 55. למה? כי לכולם אותו איזור ארוגני.

[נראה אתכם מנחשים מהו!]

אריקסון לא מסכים עם זה, ועפ"י התיאוריה שלו קיימים הבדלים משמעותיים בין השלושה.

4. אצל אריקסון יש משהו שאצל פרויד אין (טאם טאם טאם?)- כל שלב מאופיין במשבר או קונפליקט כלשהו. ולא באיזור ארוגני. די להיות חולה מין, זיגמונדB-|

המשותף בין פרויד לאריקסון

1. שניהם מאמינים שכל שלב נחשב לתקופה מכריעה. כלומר, בכל שלב בתיאוריות שלהם האדם לומד משהו שאם הוא לא הצליח ללמוד בשלב הזה יהיה לו ממש קשה להשלים את זה בהמשך חייו וסביר להניח שלא יצליח. זה כמו מלט שחורטים עליו צורות בקלות כל עוד הוא רך, אבל ברגע שהוא מתקשה כבר ממש קשה לחרוט עוד ולשנות את מה שכבר חרוט.

2. שניהם מסכימים עם קיום התופעות של קיבעון וסיגה. קיבעון- פיקסציה, כשאתה נתקע בשלב מסוים בהתפתחות כי לא הצלחת לפתור את הקונפליקט. נסיגה- רגרסיה, כשמתעוררת בך חרדה ואתה לא יודע איך להתמוד איתה אז אתה חוזר לשלב קודם, כי שם היה לך טוב.

חפרתי! א הכירו את תש"א (תיאוריה של אריקסון / שנת תש"ע באיות שגוי):

שלב ראשון- אמון לעומת חשד

[עד גיל שנה]

יחס האם לתינוק הוא שיקבע אם הוא יהיה בעל אמון או חשדן כלפי העולם שסביבו.

אם שתתייחס אליו בחום ואהבה ותעניק לו טיפול הולם -> ייווצר אצלו אמון בה ואותו הוא ישליך כלפי אחרים.

אם שתדחה את תינוקה ולא תטפל בו באופן סדיר -> ייווצר בו חשד שילווה אותו לשארית חייו.

כמובן שטוב להיות מעט חשדן ועל האם לא לספק את צורכי התינוק מיידית כל הזמן. תינוק שרכש אמון באמו יאפשר לה להתרחק ממנו קצת כי הוא מאמין שהיא תשוב לזרועותיו (הווו). בעצם מה שקורה הוא שאם האמא פעם בא לה להאכיל את התינוק, פעם בא לה לעשות לה שעווה (אמא רעה)... התינוק לא חי בשגרה והוא לא יכול לחזות את העתיד לקרות. נוצרת עבורו סביבה לא בטוחה ולכן הוא הופך לחשדן.

***זו האמא בהנחה שהיא הדמות המטפלת בו. באותה מידה זו יכולה להיות הסבתא, הדודה והאבא.

שלב שני- אוטונומיה לעומת בושה

[גיל: 2 - 3]

הילד מתחיל לפתח כישורים מוטוריים ולשלוט בתנועותיו. הוא מתחיל לעשות דברים בעצמו וכך מפתח תחושת אוטונומיה, עצמאות, ורוצה לעשות הכל לבד ("לבדדדד!"). הוא מפתח תחושת מסוגלות עצמית. איפה הקונפךיקט? בין לעשות הכל לבד, לספק ביכולת שלך, או בושה כשמגבילים אותך, או עונשים על התנהגות עצמאית כלשהי, או כישלון (ס'כישלון אתה. ילד רע.). אם זה עובר בשלום הוא ירכוש את תחושת האוטונומיה.

אם לא- באסה! מה שהוא כן ירכוש זה ספק ובושה, חמודיזים שכמותם.

ספק- אי אמונה ביכולת שלי לעשות את זה לבד

בושה- התחושה שנלווה כשאני נכשל במשהו

חוויות חיוביות יותר -> הקונפליקט ייפתר כמו שצריך והילד יהפוך לעצמאי. פויה, עכשיו הוא יילך ויצית בניינים.

[אני כבר לא טורחת להשתמש בשלט הציניות, אז ברצינות עכשיו- כן, אני מאוד לא מסמפטת ילדיםP:]

שלב שלישי- יוזמה לעומת אשמה

[גיל: 4 - 6]

מכירים את הקטע הזה שילדים באים אליכם ושואלים למה למה למה על כל פיפס קטן?

אהא. אז בשלב הזה ילדים מתחילים לגלות סקרנות כלפי העולם שסביבם. זה מתבטא בכל מיני יוזמות שהם מפעילים על הסביבה בשביל לחקור אותה. כמו למשל: לפרק את הפלזמה. יופי דני, לך לפינה><"

כחלק מהתהליך הם גם מגלים התעניינות מינית המתבטאת בשאלות מביכות כגון "אמא, איך נולדים תינוקות?! ואל תעבדי עליי עם החסידה, ביץ'". אבל אריקסון ייחס את הסקרנות המינית לסקרנות הכללית שלהם (בניגוד לפרויד, מר "את נמשכת לאבא שלך!"). כמו שהם ממשיכים לחקור משהו שמעניין אותם בסביבה שלהם, אז... כנ"ל לגבי איברי המין שלהם. מלבב.

בנוסף לכך, במסגרת של הגן הילדים משחקים. המשחק מאפשר להם להפעיל יוזמות שונות וזו מעין הכנה ליוזמות של המבוגרים.

הורה שיעודד את ילדו ליוזמות נוספות ירוויח ילד עם ערך עצמי, סקרן, פתוח ויוזם!

לעומת זאת, הורה שיטיל יותר מדי מגבלות על הילד יקבל ילד עם מצפון ממש קודח ומלא רגשות אשמה.

למשל, כשלילד יהיה תסביך אדיפוס והוא ירצה להתמזמז עם אמא שלו, הוא ירגיש נורא אשם.

שלב רביעי- חריצות לעומת נחיתות

[גיל: 6 - 12]

אז הנה הילד שלנו גדל והלך לבי"ס יסודי. חכה חכה שתגיע לבגרות במתמטיקה

בתקופה זו הילד מתחיל לקבל מטלות, לקחת אחריות ולהתפתח יותר. אם יצליח הוא ירגיש שהוא שווה משהו, הערך העצמי שלו יעלה. אם ייכשל, לעומת זאת, הוא ירגיש דימוי עצמי נמוך ונחיתות. הוא לא ירצה לעשות כל מיני פעילויות או שיעשה אותן ללא תחושה היצירה שנלווית להן (או.. שהוא פשוט לא נהנה מזה?><). למרות שעולמו של הילד כבר רחב יותר ומכיל מדריכים בתנועות נוער, מורים וחברים, ההורים ממשיכים להוות חלק משמעותי בו. למשל, שלחו את הילד לקנות מצרכים בסופר.

נגיד שהכל נשבר לו, נשפך לו, הוא לא ביקש עודף וכמעט נדרס בדרך חזרה. אז טוב, הוא כישלוןP:

הורה שיגיד לו את זה יוריד לו את הערך העצמי ויגרום לו לחוש נחיתות, לעומת זאת הורה שיעודד אותו ויגיד לו שיהיו לו עוד הזדמנויות להשתפר, לא ייפגע ערכו העצמי.

בקיצור, הסביבה נורא משפיעה על הדימוי העצמי שלנו (למרות שלא צריך ללמוד פסיכולוגיה 3 שנים בשביל לדעת את זה).

שלב חמישי- זהות לעומת טשטוש זהות

[גיל: ההתבגרות. 13 - 19 כזה]

ולחשוב שבעוד שנתיים אנחנו כבר לא נהיה בשלב הזה>< זקנים אנחנו, איכס.

אז המתבגר מתחיל לחפש את הייחוד שלו וכבר לא רוצה להיות כמו כולם כמו פעם. אם הוא עבר את המשברים הקודמים בשלום הוא צריך להיות בנאדם עם אמון בעצמו ובסביבה ועם ביטחון עצמי. בזהות הכוונה ליכולת של הפרט להעריך את עצמו ואת תכונותיו ואת חולשותיו, לקבל אותם ולעת איך הוא הולך לטפל בהם.

הדמות המרכזית- החברים, שעוזרים לענות על השאלה "מי אני". בגלל שהמתבגר מאוד מחשיב את התדמית שמייחסים לו ואת הפידבק שהחברים שלו נותנים לו, הרבה פעמים הוא מתנהג כמו כולם. האירוניה- בשביל לדעת במה אני מיוחד, אני צריך להתנהג כמו כולם. פיף.

דרף נוספת לגלות את הזהות שלו- התנסויות, כשהמתבגר נוטל על עצמו תפקידים שונים הוא מתנה בכל מיני דברים. ככה הוא גם מפתח עם הזמן זהות מקצועית (במה אני רוצה לעסוק, מה ללמוד בהמשך). בדומה לשלב השני, גם כאן הפרט רוכש לעצמו עצמאות ומתנתק מהוריו אך כאן היציאה מהתלות היא הרבה יותר גדולה, וההתרחקות היא פיסית, מעשית ונפשית. עלולה להיווצר מרידה כשלהורה קשה להרפות מהילד שלו. גם המתבגר בדר"כ חושש מכך, וכך נוצר אצלו קונפליקט בין העצמאות לתלות.

מי שגיבש לעצמו זהות יוכל להתחייב לדברים שונים כמו לימודים או מערכת יחסים.

מי שלא גיבש זהות מרגיש בלבול תפקידים וספק עצמי, דבר שנקרא טשטוש עצמי (אין מצב!O_O). הוא לא יודע לאן פניו מועדות. כתוצאה מכך יכול להיות מאוד חטטן לדעת הסביבה עליו או לחלופין להיות ממש אדיש לזה (חח, מארסו3>).

שלב שישי- אינטימיות לעומת בדידות

[גיל: 20 - 30]

האדם מתחיל לבנות קשרים זוגיים.

אינטימיות = קשר רגשי קבוע עם בנאדם אחר, הכולל מחויבות ולעיתים גם פשרות משמעותיות. קשר אינטימי מוביל ליחסי אהבה, מין, אחריות וחיי שיתוף.

התנאי ההכרחי ליצירת קשר אינטימי- זהות עצמית! לפני שנדע מי "אנחנו" צריך לדעת מי "אני" (עמוק?). אז בנאדם בלי זהות ממש יתקשה ליצור קשר כזה, זה יכול אפילו להזיק לו כי הוא עלול ,ללכת לאיבוד, בזוגיות (.___.). כמובן שאם לא פתרת כראוי את הקונפליקטים הקודמים, גם אז תתקשה בשלב הזה. למשל, אם אין לך אמון בזולת, איך תוכל לבנות מערכת יחסים בריאה?

בהנחה שלשני השותפים יש זהות אישית, הם יכולים ליצור זהות משותפת מבלי לפחד לאבד את זהותם. בשביל ליצור אינטימיות נרשת מלבד הזהות האישית גם בגרות מסוימת, שמתבטאת ביכולת להתפשר ולהתחייב. האינטימיות מרחיבה את האני הפרטי ויוצרת תחושת חום וביטחון. מי שחסרים לו המאפיינים החיוביים שאמורים היו להירכש קודם לכן, לא יצליח ליצור אינטימיות חד וחלק. בצד החיובי? יש לכם בדידות במקום זה וכנראה תהיו חרא הורים! בצד השלילי? אה, אופס.

שלב שביעי- פוריות לעומת קיפאון

[גיל: 30 - 50]

אחרי הנישואים הבנאדם מתחיל ליצור בכל מיני תחומים. הוא מטפל בילדים, עובד, מתמיד בקשר הזוגי.

אם הוא מצליח בכל המחויבויות האלו הוא ירגיש סיפוק ותחושת פוריות = יצרנות. אם הוא נכשל, הוא ירגיש קיפאון, משמע עצירת ההתפתחות. הוא יעה הכל מותך שגרה ולא מתוך הרגשת יצירה והתקדמות, בדומה לתחושת הנחיתות בשלב 4.

שלב שמיני- שלמות לעומת ייאוש

[גיל: 50 עד המוות]

עכשיו אתה זקן, ויש לך שתי אפשרויות.

האחת, להסתכל על החיים שלך מנקודת מבט של "עשיתי כל מה שרציתי, מיציתי, אני מסופק, אני מלא נחת, היו לי חיים טובים", להרגיש שלמות.

והשנייה, להסתכל בעצב על החיים שלך ולהרגיש שסתם בזבזת את הזמן שלך, להרגיש מרירות שאריקסון קורא לה ייאוש.

במצב כזה הבנאם עלול לסגת לשלב מוקדם יותר בהתפתחות, לתלות ילדותית.

הביקורת על אריקסון

1. בדומה לפרויד (הם אף פעם לא לומדים מהטעויותP:), אריקסון ביסס את התיאוריה שלו על סמך עבודה קלינית עם מתבגרים וילדים ומחקרים בילדים אינדיאניים, ולא בילדים, מבוגרים ונערים נורמליים.

2. הוא לא ערך מחקרים אמפיריים לאישוש התיאוריה. היו כמה ממשיכים שלו שניסו להוכיח את זה במחקרים שכאלה אבל לא ממש סיפקו את הסחורה.

אז מסתבר שזה ממש מטופש וחסר תועלת לחיות בהתאם לציפיות של אחרים, ולהשוות את עצמך לאחרים.

טוב לדעת.

רות סוף.

*RM*

אי שם, בתוך כל האפלה הזו,

תמצאו אותי, מחכה לכם.

עומדת שם,

עם גרגירי האבק המעטרים את ליבי,

והאש שמכלה אותי מבפנים,

בכל סנטימטר מגופי.

ואתם מאחרים לבוא, ואני מתחילה לצפות,

שאולי נעלמתם, אולי הכל הולך להשתנות.

נתתם לי משהו להיאחז בו.

פעם עמדתי כאן והמתנתי לחמה,

עכשיו כבר חם פה מדי,

ואני מוצפת געגועים

ללבנה.

משוררת בשקל, מי קונה?

סתם ככה שתדע, אני הולכת לדפוק אותך חזק בחורף הקרוב.

ניפגש ב- 27.1.10, מאדפאקה!><"

חוסר מוטיבציה my ass.

Rini Mini is back, and she's here to stay

[ולמען השם, היא לא מפסיקה לדבר על עצמה בגוף שלישי!]

מסתבר שחלק מתושבי המקום המוזר הזה שנקרא כדור הארץ לא מודעים לתופעה המדהימה שנקראת ציניות.

ולמענם, אני הולכת להראות בפוסט הזה מתי אני צינית. מקווה שתשכילו מכך ותרבו להשתמש בציניות, זה נורא נחמד^___^

(I'm being sarcastic now)

אז הנה לכם כמה אנקדוטות מרתקות בעליל מהזמן האחרון (I'm being sarcastic now):

*היום המורה הנאצית שלנו לספרות (ישמצב שהיא תגגל "מורה נאצית לספרות" ותמצא את זה?) העבירה שיעור לכיתה השנייה שלה (יש לה 2 כיתות מלבדנו). אני ישבתי לתומי בחצר עם ידיד שלי שהיא העיפה מהשיעור ברוב נחמדותה, כש- 2 פרחחים (חיחי. כתבתי פרחחים) רצו לכיתה שלה, פתחו את הדלת וברחו. כשהיא יצאה ונעצה בשנינו מבט לפני שהיא סגרה את הדלת, אני די בטוחה שהפסקתי לנשום לרגע. ברר

(I'm totally not being sarcastic now)

*גיליתי 3 טעויות במבחן שלי בפיסיקה. אני ב- 3 יח"ל. אנחנו בתחילת ההתחלה של החומר.

איזה יופי.

(I'm being sarcastic now)

*לא מזמן גיליתי את חוק השמיניסטים הסופר מאגניב, ואני ממליצה לכל שמיניסטי העולם לנצל אותו כל עוד הם יכולים

[לגבי הצעירים יותר.. לא ממליצה ולא נעליים, אתם חייבים לציית לו! מוחאחאחא]

ברצינות, זה כאילו היתרון היחיד בלהיות שמיניסטo.0

*אם כבר מדברים על זה, תהייה- למה קוראים לזה שמיניסטים? מאיפה ה- 8 הגיע? התחלנו ללמוד בכיתה ה' או משהו? אנא שתפו אותי בחוכמתכם הנשגבת, קוראים יקרים, אם אתם יודעים משהו על תופעה מוזרה זו!O_O

*אני מתעבת את המורה החדשה שלי לסוציולוגיה. הורידה לי 7 נק' על טעות באנסין (שהייתה טעות כי הייתי צריכה לדעת שXXXXXX. זה לא הופיע בטקסט, אבל הייתי צריכה לדעת את זה. וואו. הגיוני משהו.) ועל הסבר שכביכול חסר בו מידע (קבלי את התנצלותי הכנה (I'm being sarcastic now) על כך שלא השכלתי לנחש ש"הסבר מדוע" = יותר מנימוק אחד, מה חשבתי לעצמי?!-___-). ואלוהים לא נענה לבקשתי ארוכת הימים (I'm being sarcastic now, אתאיזם שליטה) והעיף את כל הפקאצות מכיתת הפסיכולוגיה שלי.

תודה בי"ס, שהרסתם לי את מקצוע ההגברה האהוב עליי. לאב יו. (I'm being sarcastic now)

*ניסיתי את מזלי ושלחתי FML ל- FML. הם כתבו "תודה שפרסמת, תחזור מאוחר יותר כדי לראות אם זה התפרסם! או לא."

הם לא פרסמו את זה, אז שלחתי להם עוד FML בנוסח "FML לא פרסמו את ה- FML שלי, FML".

על כמה נתערב שהם לא יפרסמו גם את זה? אוף

אולי אני פשוט אמציא משהו, כמו "אז, היום אמא שלי הרגה אותי, החזירה אותי לתחייה, סיפרה לי שאבא שלי הוא לא האבא האמיתי שלי והרגה אותי שוב. שיזדיינו החיים שלי!" (I'm being sarcastic now)

*אני חושבת שלקיתי בעייפת או משהו-___-"

בזמן האחרון אני כל הזמן עייפה, גם אחרי שינה של 6-8 שעות, ויש לי מלא סחרחורות ושטויות כאלה. נראה לי שיש לי אנמיה. או שאני גוססת, או משהו.

(I'm being sarcastic now) (אני מקווהo.0)

אולי אני צריכה ללכת להיבדק אצל הרופאה שלי או משהו. אע רגע, יש לי פוביה נוראית בצורה נוראית ביותר מרופאים, אז... מה, אנמיה?!

*ולסיום, תצחקו:

אני: "טוב, יש רק דבר אחד שלא הבנתי. פה היחידת מידה זה m, זה כאילו מטרים, סבבה, אבל מה זה ה- mm, מטר כפול מטר יעני?"

רז: "לא... זה מילימטרים."

אני: "הא. וואלה." *בורחת בהשפלה*

ועכשיו תצחקו

יאללה, זזתי לעשות כמה מעגלים ופרבולות.

מי שיודע גיאומטריה אנליטית של 007, הצילו?

I will not go quietly

I will not accept your rules

Gonna live with myself

Before I live with any of you

?I was my own man, can ya'll say that

?I was my own man, can ya'll say that

.I was my own man, yeah I was the shit

.It's not for you or anyone else
(!legit)

מחלוני וגם מחלונך / לאה גולדברג

מחלוני וגם מחלונך

אותו הגן נשקף, אותו הנוף,

ויום תמים מותר לי לאהוב

את הדברים אשר ליטפה עינך.

מול חלונך וגם מול חלוני

בלילה שר אותו זמיר עצמו,

ועת ירטיט ליבך בחלומו,

אעור ואאזין לו גם אני.

האורן הזקן, שבו כל מחט

את מבטך נושאת כטל טהור,

עם בוקר יקדמני בברכה-

דברים רבים מאוד אהבנו יחד,

אך לא זרח באשנבך האור

עת בדידותי נגעה בבדידותך.

"ואין סיפוק משום דבר."

שיזדיין פייסבוק, FML זה ה- דברD:

FML = fuck my life

אתר כזה שכולו סוגשל סטטוסים שאנשים כותבים כמה חרא החיים שלהם. אנג'וי, איי קנואו איי דו!

http://www.fmylife.com

אז תפסתי קצת השראה מחיי המלבבים והחלטתי לכתוב בעצמי על כמה שהחיים צריכים להזדיין, או משהו. זה בהחלט נשמע הרבה יותר טוב באנגלית.

meh.

Today a friend came over to my house and left at about 3:30 am. i was really tired so i went to sleep immediatly afterwards. my mom went all frantic and started looking for me, thinking i was gone to godknowswhere just because i slept on the other side of the bed and she couldn't see

 my head on the pillow. FML

Today i met this really nice guy i haven't seen in a while. i was really proud of remembering his name since we don't know too much, so i went like "hey XXX!". i got the wrong name. FML

Today a sen10r friend of mine told me i shouldn't be allowed to use the sen10rs rule because i'm too short. FML

Today i had a horrible panic attack. i didn't know what to do so i went to my mom for some advice. she thought i was joking and couldn't stop laughing at my fake tears. they weren't even fake. FML

Today, during physics, i got bored and started fantasizing bout my crush. i was quite sure this was going to become a real thing and wrote a note about this to my friend. she wrote back that he's inlove with my best friend. FML

Today i was debating myself if i should dump my boyfriend. i decided not to. he dumped me. FML

Today i was sitting in front of the computer, dying of boredom, hoping for something to entertain me, when i saw a tiny little new notification on Facebook. it was an invitation for Restaurant City. FML

Today i went over to the orthodontist and got my braces off after 2 years of carrying them on me. i went back home smiling proudly to everyone but got weird looks. apparently i had a major white stain near my mouth. FML

Today i went on a date with a really cute guy i like. i've been wanting to ask him bout his ex girlfriend and what happenned between them. i did. she's not his exgirlfriend, they never went out, he thinks i'm a freak. FML

Today i was making out with my boyfriend and took my shirt off, wearing an undershirt underneath it. his mother knocked on the door so i wore it in a hurry. she gave me a strange look and left. the shirt was on its wrong side. FML

Today i was talking to some friends about fogo. i wanted to tell them i was once in a fogo with like 30 people, so i said i did it with 30 people. they couldn't stop lolling. FML

Today a group of Americans came to visit in our school as a part of an exchange program. one of them was really cute so i said it in Hebrew to my friends. he's not American, we go to the same school. FML

Today i got an instant message from a friend i'm working with on something. she reminded me to send her my part and i totally forgot to work on it. i decided to pretend i didn't see the message and send it the next day. apparently she has my phone number. FML

טוב די, אין לי כוח יותר |שפם|

מקווה שנהניתם לצחוק על חיי המלבבים^^

יצויין ש:

*שום דבר מזה (בערך) לא קרה היום, חלק מהדברים קרו לפני שנים

*לא הכל באמת קרה, וחלק מהדברים די מוקצנים

*סליחה שזה באנגלית, אבל "שיזדיינו החיים שלי" נשמע נוראי

הבלוג הגיע ל- 4 מנויים! הידד. מספר מכובד שכזה, 4, כידוע, הוא מס' המציין שלמות (או שלא. לא יודעת, אני סיימתי תנ"ך *צחוק מרושע*)!

היי מנויים. אתם סקסיים

לפני כמה זמן היה קטע בישרא שאתה כותב 7 עובדות על עצמך שאף אחד לא יודע ואז מעביר את השרביט ל- 7 אנשים אחרים.

אבל לא היה לי אז בלוג, ומשעמם לי וגם אני רוצה!

אז הא לכם. נראה מה ייצא.

1. אני בהתערבות של no facebook לשבוע. היא מסתיימת מחר והולכת די סבבה בינתיים. ת'כלס, לא באמת יש מה לעשות שם.___.

אה כן, ואם תראו את תמונת הפרופיל שלי כשאני עם קונדום על הראש, אז, כנראה שהפסדתי.

תודה עידוB-|

2. בצורה ביזארית כלשהי הגעתי לתת משקל. אני לא אנורקטית, נשבעת לכם שאני אוכלת מלא!

3. שברתי את הפלאפון הקודם שלי ברגע של ספונטניות. סיפור ארוך, הוא מופיע באחת הטיוטות של הבלוג.

4. אני שונאת ילדים וכל דבר שקשור אליהם. מאחר שבני אדם קשורים אליהם, אני שונאת גם את כל בני האדם.

[סתם נו. לאב יו אול!D:]

[עכשיו תחפשו פקאצה ונראה לאן תגיעו.]

5. יש לי מחר כנסוכות ואני אראה מלא אנשים מאגניבים שלא ראיתי מלאמלא זמן

6. אף פעם לא הייתי בבי"ח, גם לא בתור ביקור.

7. נרמול זו לא מילה אמיתית.

מועבר לרזוש ואלעדי, כי הם היחידים שמגיבים פהP:

זה היה עדכון חסר טעם בעליל.

נשתמע.

xoxo

*RM*

אם ארצה לטוס לירח, תבוא איתי?

כן.

ואם אצטרך עזרה בכיסוח הדשא, תעזור לי?

בטח.

ואם לא אספיק לסיים את כל הצ'ופרים לפני הכנס, תבוא ונכין ביחד?

למה לא.

ואם יתקלקל לי המחשב בפתאומיות, תתקן אותו בשבילי?

ברור.

ואם ההורים ישגעו אותי ואצטרך מקום מפלט, תברח איתי?

תמיד.

ואם אשתה מלא מלא ולא אזכור את הדרך לבית שלי, תלווה אותי ב- 3:00 לפנות בוקר ברחובות השוממים?

בוודאי.

ואם אני אחווה רגע של דימוי עצמי נמוך, תעודד אותי?

כמובן.

ואם יימאס לי מכל העולם ואחותו ואני ארצה להעיף את כולם לעזאזל, תיתן לי לפרוק את כל הכעס בשקט בלי להטיף לי על כלום?

בהחלט.

ואם אני אלך, תבוא אחריי?

כן.

ואם אני אוהב אותך, תאהב אותי בחזרה?

אני מצטער, אמ, זה, *שיעול*, קצת בלתי אפשרי מבחינת המערכת כרגע. *שיעול*

חבל, כבר חשבתי שיכול לצאת מזה משהו טוב.

אפצ'י.

xoxo

*RM*

תאכלו

תחת

פוסט עמוק יותר יגיע לאחר שאזכה למס' דו ספרתי של שעות שינה, מבטיחה^___^

ועד אז,

לאב יו אול!D:

[סתם, אותך לא. גם אותך לא. וגם אותך!!!]

xoxo

*RM, שרשמית עברה את הפסיכומטרי הראשון בחייה! להלהלה*

נ.ב.

ניפגש בפברואר?