איך שזה נגמר, זה היה מדהים.

עברה כבר שנה, וזה לא עובר לי,

ההרגשה הזו כלפיה לא זזה ממני,

כמה שהיא יפה, וכמה שאני "גיי".

כמה שהיא מדהימה, וכמה שאני "גיי".

כל הלחץ הזה, רק לרע הוא גורם.

באמת, אני מתגעגע לחיבוק הזה,

ולנשיקה הזאת, ואליה. אבל אני, חייב

להרוס. למה, כי אני "גיי" לדעתם.

היא לא היתה צריכה להקשיב לזה.

היו לי אהבות אחריה, זה לא היה אותו דבר.

לקים, זה לא היה אותו הדבר, ממש לא.

אני אוהב אותה, ואני לא יכול להוציא את זה.

וכנראה שזה ישאר ככה לנצח.

היא אהבה אותו, והוא רב איתי,

אני שונא אותו מכל הלב, אבל אותה, לא משנה מה,

אני אוהב, את מי היא תאהב, ועם מי היא תצא, ואיך שהיא תשתנה,

אני אוהב אותה. כבר שנה שאני מסתבך בתוך הדבר המוזר הזה שנקרא

"אהבה", אני לא בטוח כבר שזה דבר כ"כ טוב.

אולי זה לא דבר טוב כ"כ בכלל.

החיוך הזה, הריח הזה, העיניים האלו, הגוף הזה, פשוט היא

כשזה נגמר, רציתי למות, ואני לא יודע למה, זה היה לטובתנו,

או שלא, אני עדיין מנסה להבין, אם את קוראת את זה,

אני אוהב אותך

אהבה, שלא תראי בשום סרט, אהבה אמיתית, כן! אני חולם עלייך.

אני חולם עלינו ביחד, אני נואש אלייך. אני צריך את החיבוק הזה שלך,

אני צריך אותך ועם זאת, במהון דרכים גם לא.

את התקווה שלי, את היעוד שלי.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -- - - - - - - - - -