איך שזה נגמר, זה היה מדהים.

עברה כבר שנה, וזה לא עובר לי,

ההרגשה הזו כלפיה לא זזה ממני,

כמה שהיא יפה, וכמה שאני "גיי".

כמה שהיא מדהימה, וכמה שאני "גיי".

כל הלחץ הזה, רק לרע הוא גורם.

באמת, אני מתגעגע לחיבוק הזה,

ולנשיקה הזאת, ואליה. אבל אני, חייב

להרוס. למה, כי אני "גיי" לדעתם.

היא לא היתה צריכה להקשיב לזה.

היו לי אהבות אחריה, זה לא היה אותו דבר.

לקים, זה לא היה אותו הדבר, ממש לא.

אני אוהב אותה, ואני לא יכול להוציא את זה.

וכנראה שזה ישאר ככה לנצח.

היא אהבה אותו, והוא רב איתי,

אני שונא אותו מכל הלב, אבל אותה, לא משנה מה,

אני אוהב, את מי היא תאהב, ועם מי היא תצא, ואיך שהיא תשתנה,

אני אוהב אותה. כבר שנה שאני מסתבך בתוך הדבר המוזר הזה שנקרא

"אהבה", אני לא בטוח כבר שזה דבר כ"כ טוב.

אולי זה לא דבר טוב כ"כ בכלל.

החיוך הזה, הריח הזה, העיניים האלו, הגוף הזה, פשוט היא

כשזה נגמר, רציתי למות, ואני לא יודע למה, זה היה לטובתנו,

או שלא, אני עדיין מנסה להבין, אם את קוראת את זה,

אני אוהב אותך

אהבה, שלא תראי בשום סרט, אהבה אמיתית, כן! אני חולם עלייך.

אני חולם עלינו ביחד, אני נואש אלייך. אני צריך את החיבוק הזה שלך,

אני צריך אותך ועם זאת, במהון דרכים גם לא.

את התקווה שלי, את היעוד שלי.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -- - - - - - - - - -

החשק שלי ללעשות כלום כל היום גובר עליי מיום ליום,

היום בר ונטלי באות, אולי אני אעזור להן עם עבודה בג"ג.

אולי ,חדשות משמחות, התחלתי לשמוע מוזיקה אמיתית

זה דווקא טוב, המ... אולי נצא מהעידן הזה שלנו, אולי אני אחזור לעבר D:

מה שמזכיר לי, על מה אני רוצה לדבר, העבר.

כמו שכולנו כבר למדנו מההורים שלנו, "פעם היה יותר טוב", אני כבר הבנתי את זה.

זה מעיין ניסיון כזה, למשל, קחו לדוגמה את ערוץ הילדים, (*לא,לא עלתה לי דוגמה טובה יותר)

תראו, כשאני הייתי בן 4, שזה רק 9 שנים, ערוץ הילדים היה הדבר הכי טוב שילד היה יכול

לבקש, חינוך, צחוק, אין שום קללות, אין תכנים מיניים, אין שום דבר.

אבל אז, בגיל 7, כשהגיר עזב את התמונה, העניינים האלה כבר הסתבכו לי קצת בראש.

בסדר, התחדשנו, אבל כל הערוצים האלה, שאמורים לגדל ילדים, שינו הכל.

כל שתי תכניות פרסומת, כל תכנית עם 5 קללות לפחות, נורא איך שהכול השתנה ככה ברגע אחד,

והיום, אנחנו רק על המחשב, לא עושים כלום, אני עוד כל שישי יוצא לשעתיים הליכה,

אני עוד "חי את החיים" (בקושי).

נאבל אנשים אחרים, כואב לי עליהם, כל הזמן, גדלו על אלימות ונהיו לערסים,

וכמה, כמה פרחות יש בדור הזה?!, כל הזייניקיות האלה, או ערסיות או פריחות.

אני כבר פוחד להיכנס למתחם הזה שנקרא "בית-ספר".

סמתי לב גם, שמשנה לשנה, השכבות התחתונות נהיות יותר ויותר מטומטמות, יש כמה ילדות

טובות בסיפור הזה, אבל כל הבנים מושפעים, מתחילים לקלל מגיל 8, אחותי הקטנה,

בת 8 בסך-הכל, היא זו שלימדה אותי מה זה אצבע משולשת, לכו תבינו את מה שילדים לומדים היום בחוץ,

"יא בן זונה", כל היום אני שומע ממנה, אסון מה שקרה השנים האלה, פשוט אסון.

זהו, רק רציתי לשתף את דעתי אתכם, תגיבו לי מה אתם חושבים על זה.

דנידין [ H ]

הוו, יום של הזדמנויות, לפני חצי שעה חזרתי מצער בעלי חיים.

הבאתי מאווררים לגורים הקטנים < :

אויש הם כ"כ חמודים, אולי אני אאמץ עוד כלב?, יאללה D ;

היה לי חלום, הוא התגשם.

ולא "חלום" במובן של "אני רוצה", אלא "חלום" במובן של "ראיתי משהו וזה קרה".

אני לא יודע איך ולמה, מכתה ו' החלום הזה איתי, אני בחטיבה, לפני שהכרתי את כולם. ועוד לפני שעליתי לשם בכלל.

בחלום הזה מישהי קפצה עלי במסדרון של הקומה השניה, והיא צעקה לי "ורד עברה לרחובות",

לא הכרתי את ור, לא ההכרתי את מלצ', לא הכרתי אף אחד ואחת עד אז.

אחרי זה שאלתי אותה (בחלום) "איפה היא?", בחום היא לא אמרה כלום אבל היא גררה אותי

למזכירות של חטיבה ב'. התמונה הזאת נראתה בדיוק אותו הדבר כמו בחלום,זה היה מפחיד קצת.

נכנסו למזכירות וראיתי את ור.

נעבור לאותו היום. יצאתי מכתה בהפסקה השניה באתי לרדת במדרגות, ולמצ' קפצה עליי.

"ורד עברה לרחובות", אמרתי לה "מה? את רצינית?", "כן", "איפה היא?!"

"במזכירות נראלי היא מצטלמת לספר מחזור" (מלצ' בכתה ט')

ואז נזכרתי בחלום, ברגע שראיתי את המזכירות, התמונה הזאת היתה מוכרת לי מלילה לפני היום הזה

ולילה לפני כתה ז'.

עברו שנתיים מאז הפעם הראשונה שלי עם החלום. אני עדיין זוכר את זה.סיפרתי לו' ומלצ', והן התלהבו >__<"

זה קורה הרבה פעמים שאני "חוזה" את העתיד שלי בחלומות.

עכשיו, יש מעין חוק מרפי שרודף אותי. כל פעם שאני רואה זוג מאוהב ביחד, זוג אחר נפרד.

וכך היה, ור ומלצ', היו חברות, אחרי בצפר נסעתי עם איתי לדניאל (חברה שלו, אחותי 3>)

כל הזמן הזה כמה שהם אהבו אחד את השניה, הרגשתי את זה.

כמו בפוסט לפני חודש\חודשיים לגבי זה שאני רואה ומרגיש רוחות, מה שאני הרגשתי שם בדרך כלל נעלם בשניה.

הכלבה נבחה לאוויר, מדי פעם אבל לא הרגשתי שום נוכחות מיוחדת איתי בבית הזה,

אולי זה בגלל שהם שינו את כל המיקום של הריהוט, אני לא יודע, אבל משהו מבין השניים גרם לכוחות האלה להיעלם.

ברגע שעזבתי מהבית של דניאל, אמרו לי שמלצ' וורד נפרדו, הייתי בסוג~של שוק.

אני עדיין בשלבים של הבנה למה, לעזור להן, לא נעים לי לכתוב את זה ככה אבל:

מלכה, ורד מנסה להתחבר איתך, תנסי גם את במקום להיות אדישה אליה, בשבילי? ^^" תודה D:

וזהו, זה היה הפוסט הארוך שלי להחודש.

חודש הבא חפירה אחרת והמון פוסטים קצרים מאד [ :

דנידין [ H ]

כמה שהשיחה הזאת היתה חשובה לי, קים אני אוהב אותך אחויה (L)

ממ... היה היום סביר להפליא, שרדתי את כל היום בשקט.

מחר נוסעים לפלמחים, חח עלק המורה המפגרת לשל"ח ,אומרת לנו שיהיה כיף וקריר.

בתחת שלי זונה ( :

אתמול בשיעור מורשת עם למדנו על סקס ועל מעשי סדום O___O" יופי יוספה, גאון את :]

והיום בחינוך דיברנו סתם על מעשי סדום ואהבה מהחרך.

היה מוזר.

מה שמזכיר לי, במורשת, המורה הזאת התחילה לפחות נושא על נטיות מיניות, התקפלתי בצד כמו טמבל |:

כאילו, כל אחד מביע את דעתו על בי סקסואלים, ואפאחד בכתה חוץ מקים לא יודע, וגם היא לא שמה לב לזה XDD

אבל בעיקרון היו לי יומיים אחלה ; )

וזהו, נעלה תמונות מחר :D

ד נ י ד י ן   [ H ]