השעה שלוש וחצי,

הוצאתי מהארון טוניקה בצבע תכלת וסקיני ג'ינס שחור, אולסטאר גבוהות בצבע תכלת ועגילים כחולים. פיזרתי את השיער, ומרחתי עיפרון שחור כדי להבליט את העיניים הירוקות שלי, לקחתי איתי גם  את קטיה, המצלמה המקצועית, שאני לא יוצאת בלעדיה מהבית. התלבשתי מהר ויצאתי לכיוון הרכבת, הפעם לא התחתית. יש לי שעתיים ורבע של נסיעה. אני מקווה להגיע בזמן.

הרכבת עצרה בקובנט גרדן. הו כן, זו התחנה שלי.

ירדתי ממנה, חוששת, השעה רק עשרה לשש,  ייקח לי זמן למצוא אותה גם ככה,

הסתובבתי באזור מחפשת את המסעדה, "איפה היא  לעזאזל? " יש לי שתי דקות להגיע לשם, "סליחה?" נעמדתי מול מכונית, החלון נפתח נער בלונדיני חייך אליי "כן?" "אתה יודע אולי איפה זה 'the lvy' ? "  "מאחורייך" הוא ענה וגיחך, הסתכלתי למאחורי והיה כתוב בענק 'the lvy' פאק, אני כל כך מטומטמת. "אה, לא ראיתי! תודה רבה!"

מיהרתי להיכנס אל המסעדה, עמדה בכניסה אישה מבוגרת יחסית, הספיק לי להסתכל עליה כדי לדעת שהיא תעשה לי צרות "שם בבקשה?" היא פנתה אליי במבטא  בריטי כבד,  "אמנדה... אמנדה שפר"  עניתי לה, היא הקלידה משהו במחשב שמולה "מצטערת  את לא ברשימה" "סליחה? מה זה לא  ברשימה?  יש לי פה פגישה עם הבוס שלי!" כבר אמרתי שידעתי שהיא תעשה לי צרות? "מצטערת, השם לא מופיע במערכת" שיט, מה אני עושה, "תנסי אולי.. אמנדה לוסי קלאוס שפר ?" אני כל כך שונאת את השם הזה, "עכשיו זה מופיע!" האישה ענתה בקול מתנשא, "תודה עכשיו אפשר להיכנס?" עניתי בחוסר סבלנות והיא החזירה לי פרצוף חמוץ. "בוודאי,  שולחן 53" וואו 53? כמה שולחנות למסעדה אחת, עניתי ונכנסתי פנימה במהירות

35, 35.. הנה! התקרבתי לשולחן שם ישבו הבוס שלי, אישה לא מזוהה ועוד איש שמן שראיתי כבר פעם במשרדים שלנו, "אמנדה! בואי שבי!"  הבוס קרא לי, התקדמתי עם חיוך קטן ונבוך. "היי" עניתי "אמנדה תכירי זה פלטצ'ר והוא המפיק של הלהקה שאיתה תעבדי וזאת קרולין, היא אחראית על סיבוב ההופעות והוצאת התקליט של הלהקה"

הוא הציג אותם ברשמיות מוזרה, "וזאת אמנדה, היא הצלמת שתעבוד בפרויקט" הוא הציג גם אותי "אני  מבין למה בחרת אותה" האיש שמעכשיו מזוהה לי כפלטצ'ר ספק אמר ספק צעק. הסתכלתי במבט שואל, "הבנים בטוח יאהבו אותה" הוא צעק וצחק. נו יופי, להקת גייז חרמנים אחד על השני  זה בדיוק מה שאני צריכה החמצתי פנים והתיישבתי בשולחן,"ואיפה הם?" הבטתי על ארבעת הכיסאות הריקים שהיו לידי, "יגיעו בכל רגע" ענה פלטצ'ר. רעש חזק נשמע מכיוון הכניסה, "דאגי מה אתה עושה?" הבטתי בנער שצעק, זה אותו הבלונדיני  ששאלתי אותו מקודם איפה המסעדה. הוא התקדם לעברנו, מתבונן אחר מספרי השולחנות ומאחוריו צועדים שלושה. "או הנה הם!" צעק פלטצ'ר.

הם התקרבו אלינו בחיוך דפוק. " מה קורה חברים?" פלטצ'ר צעק, למה הוא תמיד צועק? "היי" ענה בחור הבלונדיני ואחריו גם השאר ענו בקול נבוך.

"אמנדה תכירי, אלו מקפליי" הם חייכו אליי, "היי" עניתי בקול נבוך

"היי את לא זאת ששאלה איפה המסעדה קודם?" הבחור בלונדיני שאל, "הו כן. זאת אני" יופי באמת, עכשיו הוא גם חושב שאני מפגרת. "אני טום, נעים מאוד" הוא חייך אליי ולחץ לי את היד, "אני דני!" הנער שעמד מאחוריו צעק ודחף את טום. "היי דני" עניתי במבוכה, פאק איזה עיניים. "אני הארי" אמר הנער שהיה לידו, "ואני דאגי" ענה הנער הצעיר,

"זה שתמיד עושה צרות" דני היה חייב להוסיף.

"טוב, אחרי ההכרות הקצרה, בנים באו תשבו" פלטצ'ר צעק, שוב, הוא לא יודע לדבר בשקט?. ארבעת הבנים התיישבו,

טום ישב בנימוס, פורש את המפית על ברכיו, דאגי בא להתיישב כשדני משך את הכיסא שלו לאחור ודאגי נפל על הרצפה "אחח!" דאגי צעק, התכופפתי להושיט לו יד,

"נו באמת דאגי! אתה לא יודע לשבת בצורה מנומסת?" דני העיר לו וצחק.

"דני, כולנו יודעים מה עשית, וזה ממש לא מצחיק, תפסיק עם זה בבקשה," הארי פנה אליו. "תודה," דאגי אמר לי בקול מתק אחרי שעזרתי לו לקום, "בבקשה" חייכתי אליו

"אז אמנדה, בת כמה את?" דני היה זה שפנה אליי ראשון "19" "את בתו.." דני בא לשאול כשטום קטע אותו באמצע כשהבין מה הוא הולך לשאול. "אז כמה זמן את מצלמת?" הוא חייך אליו, "שמונה שנים, מגיל 12." עניתי בחיוך חביב

מלצרית על עקבים שהיו יותר גבוהים ממנה התקרבה אלינו,

"שלום, קוראים לי סיסיליה ואני המלצרית שלכם להיום, אתם רוצים לקחת הזמנה?"

היא שאלה בקול צבוע למדי, "אמ..כן" דני ענה בקול סמכותי שלא מתאים לו.זה הצחיק אותי "אני רוצה להזמין למנה ראשונה צדפות ברוטב פיקנטי" "דני, פיקטני זה חריף, כבר שחכת מה קרה בפעם קודמת? " הארי הזכיר לו "טוב אז צדפות ברוטב לא פיקנטי" הוא צחק "אוקי, ולמנה עיקרית?" המלצרית ענתה לו " טאגן לה סול*" הוא ענה בחיוך ראוותני, ממש כמו ילד קטן, כל אחד הזמין את המנה שלו, הכל היה נראה לי כל כך פלצני, "ומה את תזמיני גברתי?" המלצרית פנתה אלי, "אממ.. פיצה?" עניתי בחיוך תמים, "במחשבה שנייה, גם אני אקח פיצה" דאגי אמר "וגם אני!" הארי ענה.

טוב, אז אני לא היחידה שאוכלת מנה לא פלצנית, צחקתי לעצמי.

הארוחה נגמרה, הספקתי להכיר במעט את הבנים, זה הולך להיות כל כך כיף,

אני כבר מתה להתחיל, החשבון הגיע, וריצ'ארד הוא מיכיסו את כרטיס האשראי,

מזל שהוא משלם, העדפתי לא להסתכל על המחיר אפילו.

"היי בנים, מה דעתכם להצטלם מחוץ למסעדה? " לפתע עלה לי הרעיון.

"יש לך פה מצלמה?" טום שאל בחיוך מופתע

"ברור!" עניתי בצחוק, הוצאתי את הקטיה החוצה ויצאנו כולנו אל מחוץ למסעדה.

ארבעתם עמדו על רקע החלונות המעוינים של המסעדה, ביקשתי מהם לעשות בידיים צורה של מעויין לפי הצורה של החלון, ארבעתם עשו את זה וזה יצא כל כך מצחיק,

אני בטוחה שמהשנה הזאת יצא רק טוב.

חזרתי הביתה, זה היה יום מדהים. נכנסתי לאינטרנט והקלדתי בחיפוש מקפליי,

קראתי קצת דברים עליהם שמעתי שירים שלהם וראיתי תמונות שלהם, הם מדהימים.

העברתי את התמונה למחשב, וערכתי אותה קצת, אני אדפיס אותה מחר במשרד, זה הולך להיות כל כך טוב.

אני כבר רוצה להתחיל!

*טאגן לה סול- פיש אנד צ'יפס בשם פלצני. ^^