אז מה שקרה זה שהיו לי במחשב פרקים כתובים עד פרק 10, עד שיום לא נחמד אחד המחשב החליט שהוא מוחק לי אותם (במילים אחרות נקרא לזה פירמוט.)
תהנו. (:
החודש עבר מהר, אני לא חושבת
שהספקתי לשים לב, כי ארזתי בכל רגע פנוי שהיה לי, כל דקה טלפונים מחברים ומשפחה,
כל כמה דקות חוזה אחר לחתום עליו, אבל הדבר הכי טוב בהכל? זה מגיע, מחר בבוקר
האוטובוס הגדול יבוא לאסוף אותי ואת שלושת המזוודות שלי, אני מתרגשת!
השעה שתיים וחצי בלילה, אני
פשוט לא מצליחה לעצום את העיניים לשניה,
הפלאפון שלי צלצל לפתע, "נו
באמת עד שנרדמתי" מלמלתי וקמתי לענות
"הלו?" עניתי בקול צרוד מהשינה
"אא.. אמנדה?" ענה לי קול קטן שנשמע מוכר
"מי זה?" עניתי בחוזר סבלנות, אני
מתה לישון
"זה דאגי.." הא? מה הוא רוצה ממני שבעה
כזאת
"היי, מה קורה?"
"רק רציתי להזכיר לך
שלא תשכחי לקחת מברשת שיניים" מה?!
"מה?!" הוא רציני?
"נו סתם..אני לא מצליח
לישון"
נו באמת.
"אני הצלחתי, עכשיו כבר
לא"
עניתי בחוסר סבלנות
"אה, הערתי אותך?" לא אז אני הייתי ערה בארבע
לפנות בוקר.
"לא, סתם.."
"אז.." נו מה? גם אין לו מה להגיד
לי?
"אז?"
"מה קורה,
מתרגשת?"
"מתרגשת בגלל מה?"
"מזה שאת הולכת לישון
איתי באותה מיטה?" הוא צחק
"איכס אני לא רוצה
להידבק במחלות" עניתי לו
"לא, רגע. אנחנו ישנים
באותה מיטה?!" באמת לא בא לי לקום בבוקר ולמצוא את עצמי מרוחה ב..דאגי.*
"לא, סתם.. אני
צוחק,"
עכשיו הכל יותר טוב,
"אז למה אתה לא מצליח
להירדם?"
עניתי בקור רוח
"פחד במה.." הוא
ענה בקול שקט וחמוד שבאותו רגע היה בא לי לטרוף את הטלפון.
"פחד במה?! למה איפה
אתה?"
עניתי לו
"בבית" הוא ענה. רגע מה?
"אז אם אתה בבית למה יש לך פחד במה
"כי מחר אנחנו מתחילים
את הסיבוב הופעות" הוא רק עושה את עצמו
דפוק?
"דאגי, פחד במה זה
כשאתה מפחד לעלות להופיע, ולא שאתה לא מצליח להירדם בלילה."
"אה.." אוקי הוא באמת דפוק..**
"אז.. מאיפה בכלל יש לך
את המספר שלי?" תהיתי לרגע
"ביקשתי מדני" הוא אמר בקול מבוייש
"מה?! מאיפה לדני יש את
המספר שלי?!"
"לא יודע.." הוא ענה ונפל, טוב אני חושבת
שהוא נפל כי היה רעש חזק ולאחר מכן הפלאפון התנתק.
"יופי, קצת שקט." מלמלתי לעצמי וחזרתי לישון.
הבוקר הגיע מהר משהוא היה
אמור. השעון המעורר צלצל כמו בכל בוקר, והתעוררתי לחושך של לונדון, קמתי במהירות
וניגשתי לארון,אה, הארון ריק. הלכתי למזוודה ופתחתי אותה בעדינות הוצאתי חצאית
קצרה מהמזוודה "אוקי קצר זה לא טוב, דני שם" נסתפק בסקיני ג'ינס
אפור, וחולצה רחבה שכתוב עליה I love NY'
אספתי את השיער בקוקו גבוה
והתאפרתי נעלתי את האולסטאר שלי וסגרתי את המזוודה, כנראה שהכל מוכן.
לקחתי המצלמה ואת הפלאפון,
שלוש המזוודות שלי כבר עמדו ליד הדלת.
"כנראה שהכל מוכן"
חייכתי לעצמי ובדיוק נשמעה הצפירה של האוטובוס מלמטה ושמעתי את הבנים קוראים לי
מלמטה הבטתי מבט אחרון על הבית, אני לא יודעת מתי אני אראה אותו שוב בשנה הקרובה,
נעלתי את הדלת ונכנסתי
למעלית גוררת אחרי את המזוודות
כשהמעלית כבר הייתה בקומה
האחרונה עצמתי עיניים
"בהצלחה לי." לחשתי והמעלית נפתחה והבנים עמדו בפתח..
*"באמת לא בא לי לקום
בבוקר ולמצוא את עצמי מרוחה ב..דאגי."- אוקי, באמתבאמת שלא אכפת לי לקום
בבוקר למצוא את עצמי מרוחה בדאגי, למען האמת אני דווקא אשמח.
**" אוקי הוא באמת
דפוק.."-
כן, דאגי באמת דפוק.
בבי xxXXxx
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
