יצאתי מהמעלית, דאגי היה הראשון שניגש אליי

"היי, צריכה עזרה עם המזוודות?" חייכתי אליו חיוך נבוך והנהנתי בראשי, הוא לקח מידי את אחת המזוודות,

"תודה" חייכתי והמשכתי ללכת לכיוון האוטובוס הענק שעליו נרשמו באותיות גדולות ולבנות 'McfLy'

עצרתי לרגע מביטה, טום הארי ודאגי התקדמו ודני היה זה שנשאר לצידי.

"מתרגשת?" הוא פנה אליי במבטא העמוק שלו, נולדתי באנגליה, חייתי באנגליה אבל אף פעם לא היה לי מבטא כל כך עמוק, גיחכתי לעצמי

"קצת" עניתי במבוכה,

"היי, תגיד" עניתי לפתע מרימה את מבטי, דני יישר את מבטו מולי וחייך

"מאיפה היה לך את מספר הפלאפון שלי ולמה נתת אותו לדאגי?"

"לדאגי? לא הבאתי אותו, הוא בטח לקח לי מהפלאפון. אבל.." הוא חייך והסתובב להוציא משהו מתיק הגב שלו, לאחר מכן  הוציא מסמך לבן מה שהוכר לי עד כה כ- חוזים, התאמות, התחייבויות ו.. הו, כן.. שחכתי שגם ספר טלפונים.. 'phone book'  היה כתוב באותיות גדולות, גלשתי עם עיני אחר אצבעו של דני שהורתה על השם שלי, דני קרא בקול "אמנדה לוסי.. קלאוס שפר!" הוא צעק והתפקע מצחוק,  הבטתי עליו במבט מאיים,  אך הוא המשיך לצחוק,  התקדמתי מעט, מסתובבת עם הגב אליו ומפנה לכיוונו את האמה,  או במילים אחרות 'זין'. המשכתי ללכת לאוטובוס, מתעלמת מקריאותיו של דני אחרי "קלאוס שפר!". האחרים הסתכלו על דני ואז עלי במבט מבולבל, "עזבו, אתם לא רוצים לדעת" נאנחתי והעמסתי את המזוודות שלי מעל לאחרות של הבנים, "שנעלה לאוטובוס?" טום חייך אלי, "בטח" עניתי במבט מהסס, זהו, נגמרה השגרה,  האחרים כבר עלו חוץ מדני שעוד עמד במרחק של כמה מטרים ממני והמשיך לצחוק.. "משהו אצלו באמת לא בסדר הא?" מלמלתי לעצמי בעוד שאני מניעה את ראשי לשלילה  וזורקת מבט מרחם לכיוונו. עליתי לאוטובוס, לא ראיתי את האחרים, עברתי דרך מטבח, ודרך חדרי שינה, או יותר נכון חדר שיש בו מיטות אחת מעל השניה וכל מה שמפריד הוא.. וילון.. ובקצה האוטובוס שם ישבו כולם, היו ספות אחת מול השניה ושולחן רחב באמצע,

דאגי סימן כמו משהו לא מובן של 'בואי שבי לידי' אבל בכל זאת התיישבתי ליד טום  מול דאגי והארי, דאגי החמיץ את מבטו אבל שתק. "אז לאן נוסעים מכאן?" שאלתי " לקנטון" טום ענה "קנטון?" עניתי במבט מופתע, "יש בעיה עם קנטון?" דאגי ענה והניד את ראשו לשלילה*"לא, פשוט קיוויתי למשהו קצת יותר רחוק מנסיעה של.. חצי שעה" מלמלתי והבטתי אחורה.. הבית, כמה זמן אני לא אראה אותו.. אולי אני דווקא אתגעגע. "תאמיני לי, שאחרי השלוש הופעות שיש בלונדון ניסע הרבה!" הארי צחק ושילב את ידיו. דני עלה לאוטובוס והגיע אלינו בדילוגים, מיד אחר כך הביט בכולנו ועשה מבט חושב שהתחלף במבט מפלרטט, לאחר מכן הוא התקרב אל טום והתיישב בין שנינו , טום גיחך לו מול  הפרצוף ועבר לספה שממול ונדחק בין דאגי להארי, "עוד לא התחלנו לנסוע והמתח המיני פה מורגש יותר מתמיד" טום צחק לעצמו ודני איתו ואז גם כולם צחקו, זאת אומרת, כולם חוץ ממני צחקו כי הם לא הבינו מה טום אמר, טוב נו, גם אני לא בדיוק הבנתי. , הוצאתי את המצלמה מהתיק, בזמן שאני מנסה להתעלם ממבטם חודר של כולם  ב..מחשוף שלי.. "היי, טום תגיד מקפל-ייי" כיוונתי לעברו את המצלמה וה'פלאש' החזק סינוור את כולם "גם אני רוצה תמונה!" דני מיהר לקפץ ולחבק את טום, טום החזיר לו חיוך אוהב "אני נשבעת שאתם יכולים להפוך ללהקה של גייז" מלמלתי בין המצלמה לבין המתח המיני ששרר בין טום לדני "אמנדה, אנחנו צריכים להמציא לך כינוי" הארי פסק ונעמד בכניסה לפארט*, "למה?" הבטתי בו במבט שואל "לכל אחד בצוות יש כינוי, רק אף אחד בצוות לא יודע מה הכינוי שלו, ככה שאנחנו יכולים לדבר עליו בלי שהוא ידע" הארי הסביר את עצמו וצחקק. עשיתי פרצוף כועס והבטתי על כולם "אז בעצם אתם אומרים לי שאתם הולכים לדבר עליי מאחורי הגב?" אמרתי  והבטתי בכולם בפרצוף אטום, נאנחתי "תמציאו לי כינוי, אני לא אפריע" חייכתי חיוך מאולץ ויצאתי לכיוון 'חדר' השינה, ונשכבתי על אחת המיטות. הזמן עבר וכך בלי שהספקתי לשים לב, נרדמתי, מצאתי את עצמי מתעוררת באוטובוס והכול שקט מסביב, עברתי בכל האוטובוס, והוא היה ריק, החמצתי פנים ויצאתי החוצה, "קנטון פלייס" קראתי את השלט הענק שהיה מולי ונכנסתי לאולם. שם כבר מצאתי את כולם יושבים בלובי "בוקר טוב היפיפייה הנרדמת" טום קרא לקראתי ופינה לי מקום על הכורסא, גיחכתי לעצמי והשענתי את ראשי על טום, "אחם" דני ספק השתעל ספק רמז משהו, ומיד לאחר מכן טום טרח לבעוט לו ברגל, חייכתי לעצמי והחזקתי את המצלמה חזק בתוך הידיים שלי, איזה שמנמן טום, "כל כך כיף להישען עלייך" מלמלתי אל טום, "טוב, אנחנו הולכים מפה." דאני פסק ודאגי קם אחריו בפרצוף אדום "מה יש להם?" עניתי במבוכה, ורק הארי השיב לי ש"הם במחזור" צחקתי וקמתי לכיוון השירותים. היום עבר מהר, היה כיף, הספקתי לראות אותם מנגנים על הבמה הענקית, וגם לצלם אותם, דאגי ודאני המשיכו להתעלם ממני ומטום במשך כל היום, זה די הפריע במיוחד כשישבנו וניסינו להחליט איך נפתח את התוכנית שלי, בערב כשהם ישבו ארבעתם לאכול בשולחן נשארתי לשבת עם קרולין, זאת שאחראית על הסיבוב הופעות, לפחות איתה יצא לי קצת להתיידד, "קרולין, יש לך מושג למה דאגי ודאני מתעלמים ממני?" "הו, אז את כריסמס?" "היא הביטה בי במבט משועשע "כריסמס?"החמצתי פנים "כן, שמעתי את הארי שואל את דני למה הוא ודאגי מתעלמים מכריסמס" "ומה הוא ענה?" הבטתי בה בעיניים גדולות, "בנות!" זה היה פלטצ'ר שבא מאחורינו עם מגש מלא באוכל, הוא לקח כיסא משולחן שהיה ליד והתיישב איתנו "היי פלטצ'" קרולין ואני אמרנו ביחד וצחקנו, "אז איך עבר היום הראשון?" הוא פנה אליי בחיוך "בסדר," עניתי מהססת, "הבנים המציאו לה את הכינוי כריסמס" קרולין צחקה ופלטצ'ר צחק ביחד איתה . למה הם מתעלמים ממני?.. המחשבות לא הפסיקו לעבור בראשי.  "טוב אני הולכת לסדר כמה דברים עם המצלמה" חייכתי לקרולין ולפלטצ'ר והלכתי משם, "לא, לא, בבקשה לא" מלמלתי לעצמי בעוד שאני יוצאת מחדר האוכל לכיוון היציאה,

באתי בשביל לעבוד, בשביל לעשות את מה שאני אוהבת, לצלם. לא באתי בשביל ליצור ריבים. עליתי לאוטובוס, כל אחד מהבנים שכב בתוך המיטה שלו כשהווילון סגור, ורק דיבורים על כינויים שלא הבנתי נשמעו ברקע

"היי אמנדה" טום הסיט את הוילון והביט בי חייכתי אליו והשבתי "היי" מיד כל הוילונות האחרים הוסטו והמבטים הופנו אליי חייכתי אל דאגי ואל דני, אבל אף חיוך לא הוחזר אליי, התיישבתי במיטה וסגרתי אחרייי את הוילון, הוצאתי את הפיג'מה מהתיק הקטן שהיה איתי  "אתם ממש מגעילים" מלמלתי ויצאתי. באמצע הלילה התעוררתי, שמעתי את הבנים מדברים, על 'כריסמס', "טום, כולנו יודעים שיש בניכם משהו" דאגי אמר לו בקול השקט שלו, "כן טום, תפסיק להכחיש"

הפעם היה  זה דאני שהטיח בו את האשמה, "טום, תפסיק לשקר, לפחות תודה בזה, וכשאתה מפלרטט עם כריסמס שזה לא יהיה מול הפנים שלנו, זה מעליב" דאגי אמר לו ונאנח "מה יש לכם?  אין בינה ובין טום כלום!"הארי אמר הפעם "וגם אם כן יש בנינו משהו. אז מה? מה אכפת לכם?" טום הפסיק אותם, "מה אכפת לנו?, כי עכשיו היא שלך, נכון טומי?" דאני הטיח בו "תמיד מגיעה בחורה וטום הראשון שמשתלט עליה זה היה ככה עם אמיליה ועם ליסה ומישל , ועוד היית עם מישל כשידעת שאני מאוהב בה!" דאגי הטיח בו  "אין בנינו כלום תפסיקו כבר!" טום לפתע צעק, "אתה תעיר אותה בסוף!" דאני צעק עליו בחזרה "כולכם תעירו אותה" דאגי אמר בשקט וסגר את הוילון שלו "אני הולך לישון" דאגי מלמל "גם אני" הארי אמר אחריו "גם אני" טום פיהק וסגר את הוילון שלו "כולנו בקיצור" דאני  אמר ונשכב לישון גם הוא. נשארתי ערה, לא הצלחתי להירדם, כעבור הרבה זמן בערך שמעתי צעדים שמתקרבים למיטה שלי, הוילון שלי נפתח ודאגי עמד מולי, מופתע לראות את העיניים שלי בוהות בו "ידעתי שאת ערה" הוא מלמל  "בואי" הוא קרא, שתקתי ובאתי אחריו, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

"חשבתי שאתה מתעלם ממני" שברתי את השתיקה אחרי כמה דקות ארוכות שישבנו  על מדרגות העליה לאוטובוס ובהינו בכביש,

"סוג של," דאגי הרעיד את רגלו והוציא סיגריה, "זה הורג" עניתי לו והסתכלתי עליו במבט נוקב, "לא חשבתי שזה יפריע לך עד כדי כך שאנחנו מתעלמים ממך, הרי, מה את צריכה אותנו, יש לך את טומיק" הוא ענה לי בטון מלגלג, "התכוונתי לסיגריות" הסתכלתי עליו במבט ריק, והוא השפיל את מבטו "אה" הוא ענה "וכן, גם זה מפריע לי, ומה יש לך מטום, אין בנינו כלום, וגם אם כן, אז מה?" עניתי בעוד שאני מטיחה את רגלי היחפות על האספלט הקר שהיה מתחתינו, "אמרתי שאכפת לי שאת עם טום?" הוא ענה מוריד את מבטו לכביש "שמעתי את כל השיחה." מלמלתי "וכן, כבר הבנתי שאני כריסמס" השפלתי את מבטי, מחכה לתגובתו.

"אא..ת שמעת את זה?" הוא גמגם, הנהנתי בראשי,

"אבל מאיפה את יודעת שאת...כריסמס?" הוא השפיל את מבטו ושמט את פילטר הסיגריה על האספלט,

"קרוליין," מלמלתי, משתדלת לא להפיל את האשמה,

"ומאיפה היא יודעת?" הוא אמר

"סיפור ארוך" אמרתי והשפלתי את מבטי,

"דאגי, אין ביני ובין טום כלום! אתה ודאני כל כך קנאים!.."עצמתי את עייני והרגשתי את ידיו של דאגי נכרכות מסביבי,

"מצטער" הוא שוב ענה בקול התמים שלו,

"זה בסדר, דאג" חייכתי אליו והורדתי את ידיו ממני,

"לילה טוב" קמתי וחזרתי למיטה,

"לילה" הוא נשאר לשבת שם.

נכנסתי חזרה למיטה וסגרתי אחריי את הוילון, "יום מטורף" מלמלתי ונרדמתי מיד.

קנטון*- עיר במערב לונדון, שם נמצא אולם הופעות גדול שנקרא 'קנטון פלייס' שיכול להכיל עד 5000, איש בתוכו.

 ד"א קנטון היא העיר האהובה על דאגי בלונדון בגלל פארק השעשועים הגדול שהיה נוהג לשחק בו בילדותו

פארט*- טורבאסים מוחלקים לחלקים וכל חלק נקרא פארט.

love ya all :P

inbal\annabell xxXXxx