"אני חושבת שזה רעיון טוב" אמרתי
בחיוך,
"באמת?!" שאל באושר, אני הנהנתי
להסכמה, הוא חיבק אותי בשמחה וחזרנו לשבת על יד ביל וקטיה.
חזרתי הביתה והתיישבתי בחדר ע"י החלון,
כרגיל,
אז אני וטום יחד, די נחמד. דפיקת דלת קטעה את
מחשבותיי,
"אפשר להיכנס?" אימי הציצה אם ראשה
פנימה ושאלה,
"כן בטח"
"תקשיבי מרי, אני ואבא נוסעים בסופ"ש
לברלין, לאבא יש תערוכה מאוד חשובה"
"כלומר כל הסופ"ש אני יהיה לבד?!"
שאלתי באושר,
"אני חושבת שאת מספיק בוגרת לא ככה?"
"כן ברור!"
"יופי, אל תדאגי אנחנו נחזור מוקדם, נצא
בשישי בבוקר ונחזור בשבת בערב"
"אין בעיה" אמרתי מחוייכת, אימי יצאה
מהחדר בחיוך.
בית ריק למשך סופ"ש שלם, במצב כזה יש רק דבר אחד לעשות.
"מסיבה!" טום אמר בשימחה, ישבנו אני
טום ביל וקטיה בבית הספר במיקומינו הקבוע,
"כן אמא שלי אמרה לי אתמול שהם נוסעים סוף
שבוע הזה אז אני מארגנת מסיבה"
"מגניב" אמרו כולם יחד.
23.1.2004
כל השבוע ארגנתי את המסיבה, בחשאיות כמובן, אם
ההורים שלי יגלו זה הסוף שלי. ההזמנות חולקו, האוכל הוזמן מראש כבר, כמובן שנאכל
פיצות ונשתה קולה, ביקשתי ממארק שיהיה האחראי על עמדת הDJ הוא מבין בכול השטויות האלה, אבל מסמר הערב היו הלהקה של טום וביל,
ביקשתי שיופיעו גם.
יום המסיבה הגיעה, לבשתי מן שמלה מיני שחורה יפיפייה,
שמתי מעט עיפרון שחור ומסקרה, וירדתי לסלון. ההורים כבר יצאו מזמן, והכול היה
מוכן.
ואז התחילה המסיבה, אנשים לא הפסיקו להגיע,
המוסיקה הייתה חזקה וכולם נהנו. עכשיו היה תורם של ביל וטום לעלות על הבמה –
קישור לשיר - http://www.youtube.com/watch?v=eO6QjkAAx4M
היום
האחרון
עכשיו
אנחנו שוב כאן
איתכם
כל העולם שם למטה
יכול לקרוס מצדי
אנחנו ביחד בפעם האחרונה
זה כבר התחיל
אם זה
היום האחרון
בבקשה אל תגיד לי את זה
אם הסוף שלנו התחיל
אל תגיד לי – עוד לא
זה כבר
כמעט היום שאחרי
איפה שהכל נעצר ונשתק
איפה שזה יגמר באופק
וכולם ישנו ויחלמו
אם אנחנו ביחד בפעם האחרונה
זה רק התחיל
אם זה
היום האחרון
בבקשה אל תגיד לי את זה
אם הסוף שלנו התחיל
אל תגיד לי – עוד לא
זה היום האחרון
זה היום האחרון
זאת הפעם האחרונה שאנחנו על הגג
זה המזל האחרון שלנו והלילה האחרון שלנו
אם הסוף
שלנו התחיל
זה לא משנה – בגלל שאנחנו ביחד
אם זה
היום האחרון
בבקשה אל תגיד לי את זה
אם הסוף שלנו התחיל
אל תגיד לי – עוד לא
אם זה
היום האחרון
בבקשה אל תגיד לי את זה
אם הסוף שלנו התחיל
אל תגיד לי – עוד לא
זה היום האחרון..
הלהקה סיימה להופיע,
"היי" טום הגיעה מאחורי בחיוך,
"היי" אמרתי גם מחויכת, טום אמר לי
משהו אבל מרוב הרעש לא שמעתי כלום,
"אני לא שומעת אותך, בוא אחרי" אמרתי
והלכנו לחדר, שם היה הרבה יותר שקט,
"או יותר טוב" אמרתי,
"חחח.. אמרתי שאחלה מסיבה" טום חזר על
מה שלא שמעתי קודם לכן,
"אה, תודה"
"אז זה החדר שלך"
"יאפ"
"ממש יפה"
"תודה". לרגע היה שקט מביך, טום התקרב
אלי ואני הססתי לא ידעתי מה לעשות, להסכים או לא. מרוב בלבול במחשבה זה באמת קרה,
הרגשתי את שפתיו כבר על שפתי. הרגע היה מוזר, אני יודעת שטום היה מולי אבל בפנים
חלמתי כאילו זה ביל. דלת החדר נפתחה, אני וטום התנתקנו במהירות,
"אוי סליחה לא התכוונתי להפריע" זה היה
ביל,
"לא זה בסדר" אמרתי האמת שמחה שמישהו
עצר את הנשיקה, אני הייתי פשוט מבולבלת כל כך שהתחלתי להסתחרר,
"מרי הכול טוב?" טום שאל אותי,
"כן כן, אני עוד מעט באה" יצאתי החוצה
לחפש בעניים שלי את ביל, לא יודעת לראות שהכול בסדר איתו. ראיתי אותו מנשק את
קטיה, מהר הלכתי לכיוון אחר. הגעתי למטבח, לקחתי כוס שתייה ונרגעתי רגע, 'לא קרה
כלום זו רק נשיקה' חשבתי לעצמי, 'לפחות יותר גרוע מזה לא יכול לקרות'. הלכתי חזרה לחדר, ראיתי שטום יושב על המיטה וקורא
באיזה שהיא מחברת, ראיתי שהוא היה שקוע ואני נשבעת שגם ראיתי דמעות בעניים שלו אבל
הן היו מוחבאות.
"מה זה?" שאל וסובב אלי את המחברת,
עמדתי בשוק, זאת הייתה המחברת שלי ושל ביל, זאת שדיברנו דרך החלון,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
