פרק 13
"שאלתי מה זה?" הוא חזר על שאלתו שוב
אך לא הייתי מסוגלת לענות,
"מרי?!"
"זה.. זאת מחברת"
"אני רואה?! אבל מה רשום פה? זה נכון
הכול?" לא עניתי,
"אם מי דיברת?"
"אף אחד"
"איך אף אחד רשום פה שאלות כלפי מישהו כאילו
דיברת איתו" הוא המשיך לדפדף, הכול היה רשום שם, הנשיקה בחושך, ליל התחפושות
הכול היה רשום שם. לפתע הוא הפיל את המחברת, ניסיתי לקרוא מה שהיה רשום שם אך רק
מילה אחת משכה אותי וקפצה לי לעניים 'ביל',
"ב..ב..ביל" גמגם, "דיברת עם
ביל?!" אמר שוב, אני השפלתי מבט. טום קם והלך,
"חכה טום" הוא התעלם והמשיך ללכת לבית
שלו, אני הלכתי אחריו צועקת לו שיעצור, הגענו לביתו הוא נכנס בסערה, אמא שלו לא
הייתה בבית במזל. הוא לא סגר את דלת הכניסה הוא פשוט הלך כמו מטורף לאיזה שהוא
חדר. הלכתי אחריו, ראיתי שהוא לא פונה לחדרו אלא לחדר של ביל, נכנסתי גם אני לחדר
של ביל. טום התחיל להפוך את כל החדר כאילו מחפש משהו. אני הסתכלתי במהירות על
החדר, היה לי מוזר לרגע לראות את החדר לא דרך החלון, אבל עכשיו זה לא הזמן.
"טום תקשיב תכעס עלי ובצדק ביל לא אשם"
"איך הוא לא?! אה?" הוא אמר ועדיין
המשיך לחפש. לרגע הוא נעצר והרים מחברת. הוא פתח אותה והתחיל לקרוא, מצד אחד היה
לו פרצוף של הקלה שהצליח למצוא את המחברת מצד שני כעס בטירוף,
"אוקיי עכשיו תקשיב ותקשיב לי טוב!"
אמרתי בכעס,
"מה?" שאל לא מעוניין לדבר,
"ביני לבין ביל כלום לא קרה?! הדבר היחידי
שקרה זה שבליל כל הקדושים אני וקטיה החלפנו תחפושות והתבלבלנו בזוגות לכן נישקתי
את ביל במקום אותך"
"אה כן?! אז למה רשום פה שאת ידעת שזה
הוא"
"תן לי לסיים! כן ידעתי שזה ביל, מודה אני
הרגשתי לביל משהו, ואתה יודע מה כנראה שאני עדיין מרגישה, אבל חשבתי שאולי נצליח
להיות אני ואתה יחד אולי זה הסתדר, אבל אני פשוט לא מסוגלת אוקיי! אני אוהבת אותו,
אבל אני יודעת שלא נוכל להיות יחד כי הוא עם קטיה, ואתה הייתה איתי, ואני מתנצלת
טום, באמת שכן, אבל ככה אני מרגישה ואני אשמה בהכול, אל תאשים את ביל" ראיתי
עצבים בפרצוף של טום, הסתכלתי שנייה על החדר שלי דרך החלון של ביל, ומישהו עמד שם
ושמע הכול ולא סתם מישהו אלא שניים, ביל וקטיה. אני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי,
"מרי אני מבקש שתעופי לי מהבית" אני
רצתי מהחדר בלי לומר מילה, דמעות החלו לזלוג מעניי, זה היה הרגע הכי מביך בחיי.
נכנסתי הבייתה ורצתי לDJ
"כבה את המוזיקה " אמרתי לו והוא עשה
כדברי,
"המסיבה נגמרה" צעקתי לכולם, נחירת בוז
נשמעה מהקהל אך זה לא הזיז לי, תוך רבע שעה הבית היה ריק מאנשים, רק בלאגן אחד
גדול. ישבתי ופשוט התחלתי לבכות, הכול נהרס, החברה הכי טובה שלי לא הולכת לדבר
איתי חבר שלי נפרד ממני ואפילו אני לא יכולה להיות עם זה שאני אוהבת.
"היי" שמעתי מישהו אומר לי, הרמתי את
ראשי וראיתי את ביל,
"היי" אמרתי מוחקת דמעות,
"אז אין סודות יותר" אמר בחיוך,
"כן אבל מה זה עוזר?!"
"עכשיו נוכל להיות יחד" אמר בחיוך,
"איך?! אמרתי לטום שאתה לא רוצה להיות איתי
שרק אני רוצה אותך, אתה יודעה את זה, שמעתם הכול, ואתה גם יודע שאם תהיה איתי טום
לא יאמין לזה שלא רצית אותי, ואז הוא יכעס עליך"
"להגיד לך סוד, לא רק את רוצה אותי.. באותו
יום שהיינו אצל קטיה והייתה הפסקת חשמל, לא באמת ניסיתי לקחת את הפלאפון, את צדקת
רציתי לנשק אותך" הרגשתי צמרמורת נעימה בגוף, כל כך שמחתי חיוך קל נפרש על
שפתי אך במהירות נזכרתי במצב,
"הלוואי שזה היה כל כך קל" אמרתי בשקט
אך שהוא ישמע,
"אז מה עושים?"
"אני לא יודעת ביל, אני באמת לא יודעת, אוי
אני כ"כ מטומטמת, למה הייתי חייבת להרוס הכול?! הכול היה בסדר גמור אני הייתי
עם טום אתה עם קטיה כולם מאושרים"
"לא נכון לא כולם" ביל אמר בחצי חיוך
חצי כעס ,
"ביל אתה לא יודע כמה קשה לי להגיד את זה,
אבל אני יודעת שזה הכי טוב לטובתך"
"אוקיי דברי"
"אני חושבת שלא כדאי שנתראה עוד, אני חושבת
שזה יהרוס לך את הקשר עם אח שלך"
"לא זה לא!"
"זה כן ביל, אתה יודע את זה"
"אז מה ככה? ככה זה נגמר? ככה את מבתרת"
"יש משהו יותר טוב לעשות?" אמרתי והוא
השפיל מבט,
"לא.. את צודקת להתראות" הוא אמר
במהירות והלך משם, אני נשבעת שראיתי ניצוץ בעיינו אך לפני שזה יצא החוצה הוא כבר
הספיק ללכת,
"ביי" אמרתי אך כבר היה מאוחר מדי,
הדלת כבר נטרקה, התפרקתי ופשוט לא הפסקתי לבכות, "היום האחרון" מלמלתי
לעצמי בין הדמעות, שם השיר שביל שר, הוא היה כל כך נכון לרגע הזה, זה באמת הרגע
האחרון, זה הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
