אני כל כך מצטערת עכל האיחור!!! מקווה שתאהבו את הפרק ^.^
פרק 17
כל הרגע הקסום התפוצץ,
"היי בילוש" מישהי שנראתה מוכרת נמרחה
על ביל, ואני בטוחה שהיא עשתה את זה בכוונה,
"אה.. מרי זוכרת את קלואי?",
"קשה לשכוח" אמרתי בגלגול עניים,
"אז היא.. אממ.."
"החברה שלו" היא השלימה את דבריו.
קלואי?! חברה של ביל? היא שנאה אותו בחטיבה, איך? למה? מה? מלה שאלות קפצו לי
לראש.
" אתה בא למלון בילקי"
"כן, מרי אני ישמח אם תבואי לבקר אותנו
אנחנו נמצאים במלון שילרון"
"כן... נראה" אמרתי בחיוך מזויף,
"ביי" אמר ונשק לי על הלחי לפרידה,
"ביי" עניתי חזרה, ראיתי שקלואי
התעצבנה אבל זה לא הזיז לי. הלכתי משם, לקחתי את בלה ויצאתי מהאולם.
שמתי את בלה בביתה ואני נסעתי לביית החדש שלי.
"איך היה?" קטיה קפצה עלי כשנכנסתי
לבית. סיפרתי לה הכול, בלי להחסיר פרט.
"את הולכת אליו נכון?" שאלה,
"אני לא חושבת" עניתי,
"מה? למה?"
"סתם הוא המשיך עם החיים שלו וכך גם אני,
זאת סתם הייתה אהבה של גיל ההתבגרות אני לא מרגישה אליו כלום עכשיו וגם הוא לא
אלי"
"איך שאת רוצה, אבל אני חושבת שאת צריכה
ללכת אליו"
"מה איתך? הוא היה גם חבר שלך"
"דבר ראשון הפתק שאת רשמת הוא פתק המזל שלו,
לא פתק שלי, זה כבר מראה שאהבה שלו אליך הייתה הרבה יותר גדולה" אמרה בפרצוף
מאט מוזר ראיתי שהיא נעשתה קצת עצובה ממה שאמרה למרות שזה היה נכון,
"ודבר שני?" קטעתי את מחשבותיה,
"דבר שני אחרי מה שקרה עם ביל התאהבתי
במישהו אחר, אבל זה היה מזמן היום כבר אני לא מרגישה כלום"
"אל תגידי לי, זה טום נכון?!"
"כן, אבל מה זה משנה זה היה, היום כבר
לא" אמרה בגיחוך כדי לשכנע אותי שזה היה ונגמר,
"יודעת מה? בואי נלך יחד, אני ואת, נפגוש
יחד את התאומים, מה את אומרת?"
"לא יודעת"
"נו קטיה זה יהיה כמו פעם"
"טוב בסדר" אמרה מיואשת אך בחיוך,
"איך התאומים האלה מצליחים לסובב אותנו
ככה" אמרתי ושנינו צחקנו.
כל הרגע הקסום התפוצץ,
"היי בילוש" מישהי שנראתה מוכרת נמרחה
על ביל, ואני בטוחה שהיא עשתה את זה בכוונה,
"אה.. מרי זוכרת את קלואי?",
"קשה לשכוח" אמרתי בגלגול עניים,
"אז היא.. אממ.."
"החברה שלו" היא השלימה את דבריו.
קלואי?! חברה של ביל? היא שנאה אותו בחטיבה, איך? למה? מה? מלה שאלות קפצו לי
לראש.
" אתה בא למלון בילקי"
"כן, מרי אני ישמח אם תבואי לבקר אותנו
אנחנו נמצאים במלון שילרון"
"כן... נראה" אמרתי בחיוך מזויף,
"ביי" אמר ונשק לי על הלחי לפרידה,
"ביי" עניתי חזרה, ראיתי שקלואי
התעצבנה אבל זה לא הזיז לי. הלכתי משם, לקחתי את בלה ויצאתי מהאולם.
שמתי את בלה בביתה ואני נסעתי לביית החדש שלי.
"איך היה?" קטיה קפצה עלי כשנכנסתי
לבית. סיפרתי לה הכול, בלי להחסיר פרט.
"את הולכת אליו נכון?" שאלה,
"אני לא חושבת" עניתי,
"מה? למה?"
"סתם הוא המשיך עם החיים שלו וכך גם אני,
זאת סתם הייתה אהבה של גיל ההתבגרות אני לא מרגישה אליו כלום עכשיו וגם הוא לא
אלי"
"איך שאת רוצה, אבל אני חושבת שאת צריכה
ללכת אליו"
"מה איתך? הוא היה גם חבר שלך"
"דבר ראשון הפתק שאת רשמת הוא פתק המזל שלו,
לא פתק שלי, זה כבר מראה שאהבה שלו אליך הייתה הרבה יותר גדולה" אמרה בפרצוף
מאט מוזר ראיתי שהיא נעשתה קצת עצובה ממה שאמרה למרות שזה היה נכון,
"ודבר שני?" קטעתי את מחשבותיה,
"דבר שני אחרי מה שקרה עם ביל התאהבתי
במישהו אחר, אבל זה היה מזמן היום כבר אני לא מרגישה כלום"
"אל תגידי לי, זה טום נכון?!"
"כן, אבל מה זה משנה זה היה, היום כבר
לא" אמרה בגיחוך כדי לשכנע אותי שזה היה ונגמר,
"יודעת מה? בואי נלך יחד, אני ואת, נפגוש
יחד את התאומים, מה את אומרת?"
"לא יודעת"
"נו קטיה זה יהיה כמו פעם"
"טוב בסדר" אמרה מיואשת אך בחיוך,
"איך התאומים האלה מצליחים לסובב אותנו
ככה" אמרתי ושנינו צחקנו.
15.6.2010
אני וקטיה יצאנו אחרי הצהריים למלון של ביל וטום,
"אפשר לעזור לכן?" אישה מהקבלה שאלה
אותנו בקול אדיש למדי,
"כן, אנחנו רוצות לדעת איפה החדר של טום
וביל קאוליץ"
"חחח.. מצחיק מאוד, אתן באמת חושבות שאני
ייתן לכן"
"סליחה?" שאלתי לא מבינה,
"אתן יודעות עוד כמה מעריצות רוצות לדעת
איפה החדר, אני מתנצלת אם אתן לא קשורות ללהקה אני לא יכולה לתת לכן את מספר
החדר"
"אבל אנחנו כן קשורות!" קטיה אמרה
בכעס,
"יש לכן הוכחה?" היא שאלה בחיוך מתגרה,
אני וקטיה לא ידענו מה לעשות. לפתע עלה
במוחי רעיון...
סורי על הפרק הקצר! אני באמת ישתדל לעלות את הבא במהירות האפשרית >< טוב מקווה שאהבתם PX
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
