סורי על האיחור פרק הבא פרק אחרון. הפרק יצא קצת קצר אבל יפה ^^
פרק 21
הבנים ירדו מהבמה, טום וביל באו לשבת בשולחן 5.
ישבנו כך שביל יושב ביני לבין קלואי וטום יושב ליד קטיה. לבמה עלו כל מיני אנשים
מההפקה של טום וביל שדיברו ללא הפסקה. לפתע ביל העביר לי מפית, פתחתי אותה וראיתי
שכתוב שם משהו,
'הבנת שהשיר היה בשבילך' חייכתי חיוך ענק,
'נזכרתי בזה שאמרתי לך את המשפט אבל לא האמנתי
שבאמת תכתוב שיר על זה' הבאתי לו את המפית חזרה, הוא קרה מה שרשמתי וחייך.
"תצאי למרפסת 2 דקות אחרי שאני הולך" הוא לחש לי בשקט,
"אני כבר חוזר" אמר לקלואי ולטום והלך.
חייכתי לשנייה, ולאחר 2 דקות גם אני הודעתי שאני כבר מגיעה.
יצאתי למרפסת לא ראיתי את ביל, הייתי שם לבד,
נעמדתי מול הנוף, התצפית הייתה על כל העיר,
היה חשוך והמון אורות קטנים מלמטה של העיר.
"היי" ביל בא מאחורי והבהיל אותי כך
שקפצתי,
"אוי אני מצטער"
"חחח.. זה בסדר, מה קרה למה רצית
שנצא?"
"אממ.. אני צריך לבדוק משהו"
"אוקיי" אמרתי הוא התחיל להתקרב אלי
לאט לאט ולבסוף השפתיים שלנו נפגשו, וזה נהפך לנשיקה. פעם ראשונה שאני וביל
מתנשקים באמת, הוא התנתק לשנייה,
"רציתי לדעת אם את עדיין רוצה אותי או שעברת
הלאה"
"צדקת" אמרתי בחיוך
"בקשר למה?"
"אז כשנפרדנו לשלום, שעזבת לברלין, לא רציתי
להגיד לך שגם אם שום דבר לא הולך אני פה בשבילך, רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך,
ועוד משהו, זה עדיין לא עבר לי" אמרתי בחיוך והוא המשיך לנשק אותי, הפעם אני
עצרתי,
"אבל מה איתך?"
"אני, לעולם לא שחכתי אותך, וגם אז וגם היום
וגם מחר אני תמיד אוהב רק אותך"
"וקלואי?"
"בחיים לא אהבתי אותה" אמר בחיוך.
המשכנו להתנשק עד ש..
"ביל קאוליץ!" נשמעה צרחה פאקצית
התנתקתי ממנו והוא ממני לראות מי זאת למרות ששנינו ידענו בברור,
"קלואי" אמר ברוגע,
"אני לא מאמינה!" אמרה נרגזת והלכה,
ביל לא זז מהמקום,
"איפה היינו?" שאל בחיוך,
"אתה לא מתכוון לרדוף אחריה?"
"ממש לא, ואת?" שאל בגיחוח,
"תן לי לחשוב על זה רגע, לא, לא נראה לי שזה
אכפת לי" אמרתי בחיוך ואנחנו המשכנו בשלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
